ת"א 53897-01-24

תקציר

השופט קבע כי הנתבעים אשמים בהוצאת דיבת התובעים בשני פרסומים כתובים. הראשון היה פרוטוקול ישיבה שהתייחס לאירוע שבו נטען כי התובעים תקפו משתתפת אחרת, גב' דוד, מילולית ופיזית, וחייבו אותה לפנות לקבלת טיפול רפואי. השני היה מכתב שייחס את אותו אירוע לתובעים, ותיאר אותו כ"תקיפה" "באופן מחריד ומזעזע עם איומים והרמת ידיים". השופטת קבעה כי פרסומים אלה אינם טריוויאליים ומהווים לשון הרע, שכן הם מייחסים לתובעים מעשים פליליים. הנתבעים לא הצליחו להביא ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענתם כי הפרסומים היו נכונים, או כי פעלו בתום לב. יתר על כן, השופטת סברה על חוסר תום הלב הפרוצדורלי של התובעים בציטוט לא מדויק של האמירות המכפישות, שהעצימו את הנזק. כסעד הורה השופט לנתבעים לשלם לכל תובע סכומים נקובים, כאשר הנתבע 1 שילם 3,750 ₪ לכל תובע והנתבע 2 ישלם 1,250 ₪ לכל תובע. השופט גם הורה לנתבעים לפרסם הבהרה בקבוצת הוואטסאפ שבה פורסם לראשונה הפרוטוקול, לפיה התובעים לא תקפו או איימו על איש בפגישה. כמו כן נפסקו לתובעים שכר טרחת עורך דין והוצאות, בסך 4,720 ₪ ו-1,500 ₪, בהתאמה, שישולמו על ידי הנתבעים.