ע"פ 4257/07

תקציר

בערעור הוגש ערעור על הרשעתם של שני אחים וגזר דינם של שני אחים בגין חבלה חמורה. האירוע המקורי כלל קטטה אלימה בין שתי משפחות בחתונה, שהובילה לדקירת המתלוננים. המערערים, בני 23 ו-16, יחד עם אמם, שזוכתה, הואשמו בתקיפת קרוביהם. בית המשפט המחוזי הרשיע את שני האחים על סמך ראיות סותרות אך אמינות, כאשר המערער מס' 2 הודה בדקירה אך טען להגנה עצמית, אשר נדחתה. המערער מס' 1 נתפס כמבצע משותף למרות שלא זוהה בוודאות כדוקר, אך נכח במקום כשבידו סכין. ההגנה טענה כי קשירת קשר, שכרות וחושך פוגעים בזיהוי, אך בית המשפט דחה טענות אלה והדגיש את העדויות המהימנות והעובדות העקביות. בית המשפט לא מצא כוונה מיוחדת לפי סעיף 329, אך הרשיע אותם לפי סעיפים 333 ו-335 בחבלה בנסיבות מחמירות, וגזר על כל אחד מהם 30 חודשי מאסר. בערעור התמקדו בחוסר המהימנות לכאורה של עדויות העדים ובהימנעות מהתחשבות בגורמים מקלים כמו סולחה (פיוס) ומעמדו המינורי של המערער מס' 2. עם זאת, בית המשפט לערעורים אישר את ההרשעה, בנימוק של צורך בהרתעה מפני אלימות הקשורה בסכין. השופטים הדגישו את חומרת העבירה, את ההרתעה החברתית ומצאו כי הערכות פרוצדורליות ועובדתיות של בית המשפט המחוזי הצדיקו את העונש, והביאו לדחיית הערעור.