פש"ר 21501-09-14

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לחוב שניתן לתבוע במסגרת הליכי פשיטת רגל. אין חולק כי החוב המדובר נצבר לפני מתן צו פשיטת הרגל. השאלה המרכזית היא האם חוב זה פטור מצו הפטר עקב מרמה. השופט מציין כי נטל ההוכחה לתרמית גבוה ולא עמד בו במקרה זה. לדברי השופט, גם אם החייב פעל בחוסר תום לב בכך שלא הצהיר על החוב לנושה, אין זה אומר אוטומטית שהחוב פטור מצו הפטר. השופט מתייחס למקרה דומה, Kiera v. יוחנן, שם קבע בית המשפט העליון כי דרך הפעולה הראויה במצבים כאלה היא הארכת המועד להגשת תביעת חוב. עם זאת, במקרה זה, מאחר שאף אחד מהנושים לא קיבל דיבידנדים כלשהם והחייב נפטר, הארכת המועד להגשת תביעה תהיה חסרת תועלת. זאת ועוד, טענת הנושה כי יש להחריג את החוב מצו ההפטר על בסיס הסכם בהליך נפרד לגבי בנו של החייב נדחית, שכן החלטה זו התבססה על הסכם בין הצדדים ולא על פסיקה לגופו של עניין. בסופו של דבר, השופט קובע כי החוב הוא חוב בר תביעה, וסעיף 69(א) לפקודת פשיטת הרגל אינו חל. אשר על כן, הבקשה לדחיית התביעה מתקבלת.