על"ע 4/82

תקציר

פסק הדין מתייחס לעורך דין שהורשע על ידי בית הדין המשמעתי המחוזי בתל אביב-יפו בשתי ערכאות של התנהגות בלתי הולמת. ראשית, על כך שניסה לעכב תיקים אזרחיים בהם ייצג את הנתבעים, על ידי הערות פוגעניות כלפי השופט, רמיזה על משוא פנים ובקשת דחיות מרובות. שנית, על הגשת תצהיר לתמיכה בהיעדרו של מרשו, שהכיל עובדות כוזבות וחצאי אמיתות לגבי השימועים. עורך הדין ערער על החלטה זו לבית הדין המשמעתי הארצי, אשר נדחה, מה שהוביל לערעור נוסף לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי מעשיו של עורך הדין אכן לא היו ראויים ודחה את הערעור, בדעת רוב. בית המשפט מתח ביקורת על תצהירו של עורך הדין, שהתבסס על עדות שמיעה והכיל הערות פוגעניות כלפי השופט, ועל ניסיונו לעכב את המשפט. עם זאת, שופט אחד התנגד, וסבר כי ההרשעה בתצהיר אינה מוצדקת בשל חוסר ראיות. דעת המיעוט סברה כי התנהלותו של עורך הדין, אף שאינה ראויה, אינה מצדיקה הרשעה בהזדמנות זו. למרבה הצער, מעשיו של עורך הדין שיבשו את תפקודו התקין של בית המשפט ופגעו בכבודו של מקצוע עריכת הדין.