עמ"ש 63867-03-22

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעורו של אב על החלטת בית משפט קמא לחייב אותו בתשלום מזונות לשלושת ילדיו הקטינים על בסיס פוטנציאל השתכרותו וזמן הורות שווה עם בת זוגו לשעבר. בית משפט קמא קיבל את בקשת האם למזונות, וחישב אותה על פי פוטנציאל השתכרותו של האב כמהנדס תוכנה בעל הכנסה נטו של 17,000 ₪, ולא על פי הכנסתו האפסית בפועל מאחר שהיה מובטל למעלה משנתיים. האב טען כי יש לחשב את הכנסתו על בסיס שכר מינימום בלבד, שכן הוא אינו מועסק כיום. עם זאת, בית המשפט דחה טענה זו והדגיש כי יכולתו של הורה לשלם מזונות אינה מבוססת רק על הכנסותיו בפועל אלא גם על כושר השתכרותו. צוין חוסר מאמציו של האב למצות את פוטנציאל השתכרותו, למרות גילו הצעיר, בריאותו וכישוריו המקצועיים. בית המשפט לא מצא כל טעות בהערכתו של בית משפט קמא את כושר השתכרותו של האב, מה גם שלא הביא כל ראיה לחיפוש עבודה באופן פעיל. באשר לחלוקת זמני ההורות, אישר בית המשפט קמא את קביעתו של בית משפט קמא בדבר חלוקה שוויונית, שכן היא התבססה על החומר הקיים בהיעדר שמיעת ראיות מלאה. בית המשפט הדגיש כי קביעה זו נתונה לשינוי אם הליך המשמורת המתמשך יביא להחלטה שונה בנוגע לזמן ההורות. בית המשפט הסכים גם עם הגדרתו של בית משפט קמא את האם כהורה המתאם. בסופו של דבר נדחה הערעור, והאב חויב לשלם 4,500 שקל בחודש עבור מזונות ילדים, בתוספת 60% מההוצאות הרפואיות והחינוכיות. פסק הדין אף התווה את ציפייתו של בית המשפט כי בית המשפט קמא יתאים את חובת המזונות אם ישתנה הסדר המשמורת. כמו כן חויב האב לשאת בהוצאות המשפט של האם בסך 10,000 ₪.