ע"א 43991-08-14

תקציר

המערער, שהוא הבעלים החוקי של חלקת קרקע בראש העין, פנה למשיב לבית המשפט על מנת להרחיקו מהמקרקעין אליהם פלש והחזיק שלא כדין. המשיב טען כי יש לו זכות במקרקעין מכוח אישור המועצה, וכי יש להתנות את פינויו בפיצוי בגין השקעתו במקרקעין. בית משפט קמא פסק לטובת המערער, והביא את המשיב להגיש ערעור. ועדת הערעור הסכימה עם ממצאיו של בית משפט קמא בדבר מהות הרישיון שניתן למשיב והעדר פיצוי בגין השקעותיו. עם זאת, הם החזירו את התיק לבית המשפט קמא כדי שיבחן את טענת האפליה. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב וקבע כי המערערת הפלתה אותו לרעה לעומת שני אנשים אחרים שזכו בחכירה ללא מכרז. המערער ערער על החלטה זו, וטען כי המקרים הקודמים היו טעויות או מחדלים חד פעמיים, וכי למשיב היו ידיים לא נקיות בשל בנייתו הבלתי חוקית ועיכוב בהיענות להצעות ליישוב. המשיב, לעומת זאת, תמך בפסק הדין וטען לאפליה כלפי קבוצת השיקום כולה. שופטי הערעור קבעו כי המקרים הקודמים לא היוו פרקטיקה או תקדים, וכי טענת ההפליה של המשיב אינה מוצדקת. הם הסכימו כי למשיבה אין זכות חוקית בקרקע וכי הקצאתה ללא מכרז תהיה בלתי חוקית. יתר על כן, השופטים לא היו מוכנים לתמוך בתפיסת מקרקעי ציבור על ידי המשיב, ודחו את תביעתו שכנגד. שני הצדדים היו פטורים מתשלום הוצאות בשל נסיבות המקרה.