עמ"ש 55729-10-21

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית טענת המשיב כי יש לבטל צוואה מחמת שכחתה. המשיב ביסס את טענתו על שני טעמים: הראשון, כי המנוח הודיע לו על צוואה חדשה שנכתבה בשנת 2015, שלא נמצאה; שנית, שהצוואה הקודמת לא תשקף עוד את רצונו של המנוח. בית משפט קמא דחה את שתי הטענות וקבע כי עדותו של הבן אינה קוהרנטית וכי אין כל הוכחה לכך שהמנוח התכוון לבטל את צוואתו הקודמת. פסק הדין דן בתקדים המשפטי ובחקיקה הנוגעת לביטול צוואות. מסקנתה היא כי אין עילה משפטית לביטול עקב שכחת צוואה, והפסיקה הנוכחית אינה תומכת בטענת המשיב. שכחת צוואה אינה נמנית עם עילות הבטלות החוקיות כפי שנקבע בחוק הירושה. בתי המשפט אינם יכולים ליצור מצב שבו הם הופכים למחוקקים, ולכן יש לקיים את לשונה הברורה של הצוואה. יתר על כן, פסק הדין מדגיש כי הצוואה נמצאה בין יתר המסמכים החשובים, דבר המצביע על כך שהמנוח לא ראה בה בלתי רלוונטית או בטלה. בנוסף, מעדותו של הבן כי המנוח דיבר על "צוואה חדשה" בשנת 2015 משתמע כי המנוח זכר את הצוואה הקיימת. לפיכך, המשיב לא הוכיח די הצורך כי הצוואה נשכחה, והערעור לביטול הצוואה נדחה. השופטים מציעים כי נוכח הראיות בדבר יחסים חמים בין המנוח למשיב, אין לחייב את המשיב בהוצאות או שכר טרחה כלשהם.