דב"ע נז/258 - 0

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בעניין זכאותה של אישה נכה לגמלת שירותים מיוחדים מהמוסד לביטוח לאומי. האישה, שעברה קטיעת יד שמאל ותנועה מוגבלת, קיבלה מהמכון גמלה חלקית של שירותים מיוחדים מאז שנות ה-80. אולם, לאחר בדיקת תפקוד בשנת 1994, החליט המכון להפסיק את הגמלה, מה שהוביל את האישה להגיש תביעה לבית הדין האזורי. בית הדין המחוזי פסק לטובתה, אך המכון ערער על החלטה זו. סלע המחלוקת העיקרי היה האם האישה נזקקה לסיוע מיוחד בפעולות היום-יום כהגדרתן בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות). ערכאת הערעור מצאה כי החלטת בית הדין האזורי התבססה על הבנה שגויה של תפקודה הנוכחי של האישה. ערכאת הערעור הסכימה עם הערכת המכון כי היא לא נזקקה לסיוע מיוחד לצורך ניידות, אכילה, שתייה או שליטה בהפרשות, כפי שדיווחה אחות בריאות הציבור. כמו כן, בית המשפט הסכים עם עמדת המכון לפיה האישה לא היוותה סכנה לעצמה או לאחרים ולכן אינה זקוקה להשגחה. התקנות מפרטות את הפעילויות היומיומיות שעבורן יכולים נכים לקבל הטבות, ובעיות התפקוד הנוספות של האישה, אף שהן מוכרות, אינן מזכות אותה בגמלת שירותים מיוחדים. לפיכך פסקה ערכאת הערעור לטובת המכון, בקובעה כי החלטת המוסד הייתה סבירה והתבססה על צרכיה הממשיים של האישה. בפסק הדין מודגש כי למוסד שיקול דעת לבחון מחדש את הזכאות להטבות מעת לעת וכי שינויים בתפקודו של נכה יכולים להצדיק את הפסקת ההטבות.