הפ"ב 6034-05-17

תקציר

המבקשים, מבני גזית, והמשיבה, פז, הסכימו לאחד את זכויותיהם במקרקעין ולהקים מבנה בתל אביב. ההסכם, שנחתם בשנת 1994, צפה תיקון לתב"ע שיאפשר עד 300% זכויות בנייה. הצדדים גם הסכימו לבנות את המבנה בשני שלבים ולפנות לבוררות במקרה של מחלוקות. לאחר שהתגלעה מחלוקת בין הצדדים שהובילה לעיכוב בבניית שלב א', פסק בורר פיצויים לבנייני גזית. לאחר מכן הסכימו הצדדים להרחיב את הבנייה ל-450% ולחזור לאותו בורר בכל סוגיה שלא נפתרה. בהמשך טענו בנייני גזית כי סירובה של פז לשתף פעולה בחתימה על המסמכים הדרושים להקמת שלב ב' הפר את ההסכם ביניהם וגרם לעיכובים נוספים. הם עתרו לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה למינוי בורר, וזו נענתה. בעקבות זאת ביקשה גזית מבנים פיצוי כספי בגין ההפרה לכאורה של ההסכם בנוגע לשלב ב'. עם זאת, הבורר פסק נגד בנייני גזית וקבע כי הצדדים לא התקשרו בהסכם מחייב להרחבת הבנייה ל-450%. לפיכך, פז לא הייתה מחויבת לחתום על המסמכים. עוד קבע הבורר כי ההסכם נעדר יסודות מהותיים של חוזה תקף וכי הצדדים לא התכוונו לעקוף משא ומתן מהותי על ידי הסכמה לבוררות. גזית מבנים הגישה בקשה לבטל את פסק הבורר, בטענה כי הבורר לא הכריע בעניינים שהוגשו, פסק הבוררות סותר את הדין המהותי ומנוגד לתקנת הציבור. בית המשפט דחה טענות אלה בקובעו כי הבורר הכריע בשאלה העיקרית שבמחלוקת ולא הפר את הדין המהותי או את תקנת הציבור. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי ההתערבות השיפוטית בפסקי בוררות מוגבלת, והביטול שמור למקרים חריגים. מאחר שבנייני גזית לא הצליחה להוכיח עילת ביטול לפי חוק הבוררות, ולא נגרם עיוות דין, נדחתה הבקשה לביטול פסק הבורר. בעקבות זאת אישר בית המשפט את פסק הבורר והורה לבנייני גזית לכסות את הוצאותיה של פז בסך 25 אלף שקל.