רמ"ש 61301-02-23

תקציר

השופט בחן את בקשת רשות הערעור והחליט להתייחס אליה כאל ערעור בפועל, לפי תקנות סדר הדין האזרחי 149(2)(ב). המבקש טען כי יש לסווג את החלטת בית משפט קמא כהחלטת ביניים, אך השופט דחה טענה זו, שכן ההחלטה על פירוק השותפות לא השלימה את היישום וסגרה את התיק. עוד טען המבקש, כי בית משפט קמא מיהר לקבל את החלטתו לאחר דיון קדם משפט אחד, אך השופט השיב כי בתי המשפט רשאים לתת החלטות כאלה אם אין לנתבע הגנה מפני התביעה, כפי שהיה המקרה כאן. השופטת הדגישה כי הימנעותו של בית משפט קמא מלבחון את טענות המבקש באשר לנסיבות העברת הרכוש אינה מכשילה את ההחלטה על פירוק השיתוף. יתר על כן, השופטת חלקה על הגדרת הסכסוך על ידי המבקש כסכסוך הנוגע לעיזבון והפעילה את עקרון העל לפיו שותפים רשאים לבקש פירוק שיתוף במקרקעין בכל עת. נדרשות סיבות ספציפיות כדי למנוע זאת, שלא היו קיימות במקרה זה. לפיכך, הערעור נדחה, עיכוב הביצוע הוסר, והמבקש חויב בהוצאות המשפט של המשיב. ניתן לפרסם את פסק הדין בעילום שם.