ע"פ 317/83

תקציר

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי ברצח ובניסיון רצח בגין אירוע ירי שהתרחש בירושלים. ההגנה טענה כי אין להטיל על המערער אחריות פלילית למעשיו, שכן הוא פעל מתוך דחף בלתי נשלט עקב מחלת נפש - סכיזופרניה פרנואידית. התביעה טענה כי המערער סובל מהפרעת אישיות, שהיא תופעה נוירוטית ולא מחלת נפש. בית המשפט המחוזי צידד בתביעה, והוביל את ההגנה לערער על פסק הדין. בית המשפט העליון קבע כי החלטת הערכאה הנמוכה יותר סבירה ואין לבטלה. בית המשפט הסכים עם אפיון מצבו של המערער על ידי התביעה וקבע כי דחף שהנאשם אינו מתנגד לו, להבדיל מדחף בלתי נשלט הנובע ממחלת נפש, אינו הגנה תקפה. עוד מצא בית המשפט כי מעשיו של המערער תוכננו בקפידה, דבר הסותר את טענת ההגנה בדבר התקף פסיכוטי. יתר על כן, חוות הדעת שהציגה ההגנה לא היו משכנעות דיין כדי לגבור על חוות הדעת של המומחים מטעם התביעה. גם הטענה החלופית לפיה המערער לקה בהתקף פסיכוטי ביום האירוע הייתה ספקולטיבית, ללא ראיות מוצקות התומכות בה. לבסוף, הגיע בית המשפט למסקנה כי המערער פעל מתוך דחף חזק שלא יכול היה לעמוד בפניו, אך לא היה מדובר בדחף בלתי ניתן לכיבוש הנובע מהתקף פסיכוטי. הערעור על גזר הדין נדחה, אך הערעור על גזר הדין התקבל בחלקו, כאשר העונשים בגין ניסיון רצח חופפים למאסר העולם בגין רצח, ולא מרצים אותם ברצף.