ע"ע 1312/01

תקציר

המערערים הם עובדי עמידר, חברה ממשלתית המנהלת נכסים לשיכון עולים, והם ביקשו לאכוף הסכם משנת 1972 שקבע תנאי עבודה אחידים לעובדי עמידר ועמיגור. ההסכם נועד להבטיח תנאי עבודה זהים לאחר הקמת עמיגור מנכסי עמידר. עם זאת, בית המשפט מצא כי תניית ההצמדה בהסכם, אף שהייתה תקפה בתחילה, הפכה לבלתי ישימה בשל חילוקי דעות ארגוניים וסכסוכים שהתגלעו לאורך זמן בין החברות. בנוסף, קבע בית המשפט כי ההוראה סוכלה ולא הופרה, שכן ביטולה נבע משינוי נסיבות ומחוסר יכולת ליישמה, ולא ממעשה פסול כלשהו של עמידר. זאת ועוד, החלטת הממונה על השכר, שסירב לאשר שינויים בשכר עובדי עמידר ללא הסכמת שר האוצר, נחשבה סבירה ומוגבלת בתחולתה למועד פרסומה ואילך. בית הדין הגיע למסקנה כי התקופה הרלוונטית לזכויות עובדים על פי הוראת ההצמדה הוגבלה לשנים 1982-1992, ועל עמידר ועובדיה להגיע להסכם חדש המבטא את זכות ההצמדה או הסדר חלופי, בכפוף לאישור הממונה על השכר. למרות דחיית הערעור, בית הדין הורה לעמידר ועמיגור להשתתף בהוצאות העובדים שנגרמו להם במהלך המאבק על תנאי עבודה אחידים, תוך הכרה בהצלחתם החלקית בעבר. כל צד היה אחראי להוצאותיו המשפטיות.