ע"א 364/74

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני הסכמים המתירים שימוש בסימן מסחר. ההסכם הראשון העניק למערערת רשות לעשות שימוש בסימן המסחר של המשיבים למשך חמש שנים, עם אופציה להארכה. ההסכם השני היה בין המערערת לבין המשיב הראשון לביצוע עבודות מסוימות. המערערת ערערה על דחיית טענת הפתיחה על הסף על ידי בית המשפט המחוזי, אשר ביקש להכריז על תקפות שני ההסכמים. בית המשפט העליון קבע, בדעת רוב, כי הרשות לעשות שימוש בסימן המסחר נעדרת תוקף משפטי ללא רישום כנדרש בחוק. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט ברנזון, קבעה כי הסכם רשות לא רשום אינו בהכרח חסר תוקף; חוקיותו תלויה בתוכן ובכוונת הצדדים. אם הצדדים התכוונו להשתמש בסמכות ללא רישום, ההסכם כולו נגוע באי חוקיות. עם זאת, אם הכוונה הייתה לרשום את הרשות אך היא נותרה לא רשומה מסיבות אחרות, ההסכם נשאר בתוקף. עוד קבע השופט ברנזון, כי רשות רשומה אינה מקנה זכויות קנייניות בסימן מסחר, ואי-תקפותה של רשות בלתי רשומה משתרעת גם על ההסכם עצמו. השופט ח' כהן, בדעת מיעוט, חלק על כך, וסבר כי הרשאה לא רשומה לשימוש בסימן מסחר אינה נוגדת את תקנת הציבור או את החוק. לדברי השופט ח' כהן, היעדר הרישום פוגע רק בזכויותיו הבלעדיות של בעל סימן המסחר ובסעדים המשפטיים העומדים לבעל הרשות. מאחר שהחוק מכיר בתוקפה של רשות רשומה, משתמע ממנו שגם רשות לא רשומה תקפה, אם כי ללא אותן הגנות משפטיות. בסופו של דבר דחה בית המשפט העליון את הערעור ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי, כאשר השופט ברנזון והשופט מני פסקו לטובת השופט ח' כהן התנגד. המערער חויב לשאת בהוצאות הערעור של המשיבים.