ע"א 34111-03-10

תקציר

בית משפט השלום בירושלים דחה את תביעת המערער נגד המשיבים, בנימוק של התיישנות. המערער נפגע בשתי תאונות דרכים ותבע פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו לכאורה באירועים אלה. הוא הגיש תביעה שנייה לאחר שנודע לו כי תביעתו הראשונה, שתוקנה כך שתכלול את שתי התאונות, נדחתה בשל חוסר מעש. החלטת הדחייה התקבלה ביום 6.7.99, אך המערער טען כי לא הודיעו לו עד מאי 2003, מה שהוביל להגשת התביעה השנייה בשנת 2005. המשיבים טענו כי מדובר בהרבה מעבר לתקופה המותרת, שכן התביעה השנייה הוגשה למעלה מ-11 שנים לאחר מועד התאונה השני. המערער טען כי יש לחדש את תקופת ההתיישנות מרגע שנודע לו על הפיטורים ולא ממועד חתימת ההחלטה, וציטט פסיקות קודמות לתמיכה בעמדתו. עם זאת, בית המשפט דחה את טענותיו, וציין כי המערער קיבל הודעה כדין על דחיית תביעתו ולא גילה עניין בתיק במשך למעלה משש שנים. בית המשפט הדגיש כי הארכת תקופת המאסר בשל חוסר שקידה מצד התובעים תפגע בהליכים משפטיים ותפגע בנתבעים. משכך, דחה בית המשפט את הערעור והורה למערערת לשאת בהוצאות משפט, וקבע כי על בעלי הדין לנהל את תביעותיהם באופן אחראי.