רע"פ 2533/10

תקציר

מדובר בשני ערעורים נפרדים הבוחנים האם תמיכתו הפומבית של ד"ר ברוך גולדשטיין במעשי רצח וקריאות להישנות הרצח מהוות הסתה לפי סעיף 144ד2 לחוק העונשין. הערעור הראשון נוגע לבן ישי, שהורשע בהסתה לאלימות בגין דברים שאמר בראיון טלוויזיוני. בית המשפט מצא כי דברי השבח שהרעיף על מעשי אלימות ודמויות כמו גולדשטיין ויגאל עמיר יצרו אפשרות ממשית להסתה לאלימות, שגררה מאסר על תנאי וקנס. הערעור השני עוסק בכך שהמדינה ערערה על זיכויו של בן חורין, שגם שיבח את גולדשטיין בראיון. בית המשפט המחוזי אישר את זיכויו, וקבע כי אין בדבריו אפשרות ממשית להוביל לאלימות, בעיקר בשל ההקשר וחוסר השפעתו לכאורה. שני התיקים אוחדו בשל סוגיות משפטיות חופפות. בית המשפט העליון בחן את הפרשנויות לעבירה, תוך שימת דגש על האיזון בין חופש הביטוי לבין מניעת אלימות. היא הבהירה כי הסתה נבחנת על פי תוכנו ונסיבותיו, אך נמנעה מלקבוע תקדים תוך שימוש במבחני הדומיננטיות והאווירה הציבורית הספציפיים שהתווה בית המשפט המחוזי בעניינו של בן-חורין. בעוד שבית המשפט נתן רשות ערעור כדי להבהיר פרשנויות משפטיות, הוא לא פתח מחדש את התיקים הפרטניים, בין היתר בשל הזמן שחלף מאז העבירות והסוגיות הפרוצדורליות, והותיר את תוצאות הערכאה הנמוכה יותר ללא שינוי, אך הבהיר את אמות המידה ליישום מקרים עתידיים.