בש"פ 1552/04

תקציר

נגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של פריצה לחצרים שאינם למגורים, גניבה, הפרעה לשוטר ועבירות תנועה. המדינה ביקשה את מעצרו עד תום ההליכים, ובית המשפט אישר. אולם, בשל עיכוב במשפט, שוחרר המערער בערבות כחודש לאחר מכן. בעקבות זאת עתרה המדינה להחזרת מעצרו, אך בית משפט השלום דחה את בקשתו, אך בית המשפט המחוזי ביטל את החלטתו. ערעורו של המערער על החלטת בית המשפט המחוזי לא צלח. בית המשפט הכיר במעצרו הבלתי חוקי של המערער שנמשך כשלושים יום, אך ציין כי הוא נכלא במקביל בגין עבירות אחרות. היא איזנה בין אינטרס החירות של המערער לבין אינטרס המדינה להגן על האזרחים ועל זכויותיהם של נפגעי עבירה, ובסופו של דבר קבעה כי המעצר עד תום ההליכים מוצדק. עברו הפלילי של המערער, הכולל ריבוי עבירות רכוש ובריחה ממעצר, יחד עם חומרת האישומים הנוכחית, הצדיקו את המשך מעצרו. בית המשפט הדגיש כי אף שהמערער עשוי היה לפתח ציפייה לחירות לאחר שחרורו, היא גברה על שיקולים נגדיים. לפיכך, ערעורו נדחה, והחלטת בית המשפט המחוזי לעצור אותו עד תום ההליכים המשפטיים אושרה.