ע"א 578/88

תקציר

המשיבים התקשרו בהסכמים עם נופים מפעלים כלכליים בע"מ לרכישת זכויות חכירה לדורות ביישוב בשומרון. נופים לא עמדה בהתחייבויותיה ונכנסה להליכי פירוק. בין נופים, נושיה לבין השוכרים – לרבות המשיבים – הושג הסכם פשרה לפיו השוכרים ימשיכו בתשלומיהם לבנק טפחות (המערער) בהתאם להסכמי הלוואה קודמים. המשיבים, שלא היו מרוצים מההסדר, טענו כי הסכמי ההלוואה אינם תקפים וכי אין צורך לעמוד בהחזרים. הם טענו כי יש לפטור אותם מהתשלומים בטענות שונות. בית המשפט המחוזי בירושלים פסק לטובת המשיבים, וטפחות ערער על ההחלטה. בית המשפט העליון קבע כי הסדר הפשרה לא מנע מהמשיבים לחלוק על הסכמי ההלוואה וכי המשיבים לא היו מנועים מלטעון את טענותיהם בפסקי דין או פשרות קודמות. עוד קבע בית המשפט כי טפחות לא פעלה בתום לב בכך שהציגה בפני המשיבים כי יקבלו ערבויות בנקאיות, וכי המשיבים זכאים לפיצוי לפי סעיף 12(ב) לחוק החוזים (חלק כללי). זאת ועוד, בית הדין קבע כי טפחות אחראית להסתמכותם של המשיבים על ייצוגה, גם אם עובדיה התרשלו. השופט ד' לוין הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור והורה לטפחות לשאת בהוצאות המשיבים 1 ו-2.