תמ"ש 11390/01

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב מזונות בנו הבוגר, י.מ., הלומד במסגרת ישיבה פנמית. הבן, שנולד בטרם עת, מתמודד עם אתגרים בריאותיים ולימודיים וממשיך ללמוד בישיבה גם מגיל 18. השאלה המרכזית היא האם האב מחויב בתשלום מזונות לבנו הבגיר ואם כן, באיזו מידה. על בית המשפט לדון בדין מזונות תלמידי ישיבה ובשאלה האם הבן הוא "מורד". פסק הדין דן באורח החיים הייחודי של החברה החרדית ובחשיבות לימוד התורה, מתוך הכרה בתלותם המתמשכת של תלמידי הישיבות בהוריהם מעבר לגיל הרוב. היא מדגישה את הצורך להרחיב את חובת התמיכה ההורית מעבר לבגרות, במיוחד נוכח אמצעיו הכספיים המוגבלים של תלמיד הישיבה. עם זאת, בית המשפט מציע להפחית את תשלומי המזונות למחצית מהסכום הניתן לילד השוהה דרך קבע בבית, בתוספת שכר לימוד, וקובע מדיניות משפטית שתשקף מציאות זו. באשר לטענה כי הבן הוא "בן מורד", בית המשפט מכיר בכך שעל ילדים בוגרים מוטלת החובה לכבד את הוריהם וכי מרדנות קיצונית עלולה להוביל למזונות מופחתים. אבל, לא כל התנהגות מחפירה היא שמביאה לשלילת מזונות; בית המשפט מפעיל שיקול דעת תוך איזון בין הזכויות והחובות של שני הצדדים. במקרה זה, לאור מערכת היחסים הבעייתית והשפעת שני ההורים על הילד, בית המשפט מורה לאב לשלם מזונות מופחתים בסך 500 ₪ לחודש עד תום שנת הלימודים. בנוסף, השתתפות האב במחצית משכר הלימוד בישיבה מותנית בחידוש הקשר בין האב לבן. פסק דין זה נועד לאזן בין האחריות של הורים וילדים בחברה החרדית, תוך הכרה בנסיבות המיוחדות של תלמידי הישיבה תוך הדגשת חשיבות הכבוד והתקשורת המשפחתית.