ת"א 65191-12-18

תקציר

פסק הדין דן בקבילות חוות דעת רפואיות ודוחות בהליכים משפטיים לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתאונות דרכים. כיום קיים איסור על הגשת חוות דעת רפואיות למומחים שמונו על ידי בית המשפט לבדיקה. מטרתו של איסור זה היא להבטיח את שיקול דעתו העצמאי והאובייקטיבי של המומחה ולייעל את ההליך המשפטי. עם זאת, פסיקה זו נתקלה בשחיקה לאורך השנים, שהובילה לחריגים. פסק הדין מבקש להבהיר את הנסיבות שבהן ניתן להציג דוחות של המוסד לביטוח לאומי הקובעים נכות למומחים שמונו על ידי בית המשפט. היא קובעת כי אם בית המשפט מורה על מינוי מומחה לבדיקת מצבו של התובע לאחר בקשה להציג ראיות הסותרות את קביעת הנכות של הביטוח הלאומי, אזי המומחה רשאי לעיין בדו"ח הביטוח הלאומי רק לאחר שהגיש את חוות דעתו לבית המשפט. זאת כדי להפחית את החשש מהשפעה על שיקול הדעת והאובייקטיביות של המומחה. עוד מודגש בפסק הדין כי הצגת דו"ח הביטוח הלאומי למומחה עשויה אף לייעל את הדיונים ואף לייתר את עדותו של המומחה, ובכך לחסוך זמן שיפוטי. בנוסף, היא אינה מתמרצת בעלי דין להגיש בקשה לקביעה של הביטוח הלאומי, שכן היא חובה במקרים של תאונות עבודה. פסק דין זה תורם לנוף המתפתח של קבילות ראיות, במיוחד בכל הנוגע לעדות שמיעה, בכך שהוא מאפשר את דו"ח המל"ל בתנאים ספציפיים, ובסופו של דבר מסייע לבית המשפט בחיפושו אחר האמת.