ת"א 17129-04-23

תקציר

בית משפט השלום בתל אביב-יפו הכריע בשני תיקים נפרדים אך קשורים בעניינם של שאולי בר נוי, המוסד לביטוח לאומי ובנק דיסקונט לישראל בע"מ (הבנק). המקרה הראשון עסק במחלוקת בין בר נוי לביטוח הלאומי בנוגע לדרישה לתשלום דמי ביטוח לאומי בסך כ-184 אלף שקל וכוונת הביטוח הלאומי לפתוח בהליכי גבייה. המקרה השני נגע להטלת צו עיקול על חשבון הבנק של בר נוי בבנק, שבמסגרתו נוכו 15,299 שקל ללא הודעה מוקדמת. שני המקרים התמקדו בתשלומי הביטוח הלאומי ובפעולות הגבייה שנקט הביטוח הלאומי בעקבותיהם. בית הדין קבע כי אין לו סמכות לדון בתביעה נגד הביטוח הלאומי, שכן לבית הדין לעבודה סמכות בלעדית בנושאים אלה על פי חוק בית הדין לעבודה וחוק הביטוח הלאומי. לפיכך, התביעה נגד הביטוח הלאומי נדחתה. בנוגע לתביעה נגד הבנק החליט בית הדין לעכב את ההליכים עד להכרעה בתיק בבית הדין לעבודה. השופט הביע חשש מהאפשרות להחלטות סותרות ומחוסר היעילות בניהול הליכים מקבילים. פסק הדין הדגיש את הדמיון בין הסוגיות העומדות על הפרק ואת הצורך להימנע מהתדיינות כפולה. מאחר שהתביעה נגד הבנק הייתה תלויה במידה רבה בתביעה נגד הביטוח הלאומי, בית הדין לא ראה סיבה להמשיך בהליכים נגד הבנק בהמתנה לפסק הדין של בית הדין לעבודה. בנוסף, בית המשפט הבהיר כי לא ידון בבקשה לסעד ביניים, שכן היא אינה מכוונת נגד הבנק אלא נגד הביטוח הלאומי, והתביעה נגד הביטוח הלאומי כבר נדחתה. יתרה מכך, בית הדין לעבודה כבר הוציא צו המעכב את הליכי הגבייה עד לדיון הוכחות. השופטת סיימה את דבריה בהדגשה כי דחיית התביעה נגד הביטוח הלאומי והקפאת ההליכים נגד הבנק נעשו שניהם ללא פגע, ותיק התביעה ייסגר בהתאם.