בג"צ 5407/05

תקציר

שלושה עותרים, אביבה נהרי, אביחי לוין ושגית שאמי, נכשלו בבחינות ההסכמה בכתב כדי להצטרף ללשכת עורכי הדין והגישו עתירות פרטניות, בג"ץ 5407/05, בג"ץ 5421/05 ובג"ץ 5498/05 בהתאמה, נגד תוצאות הבחינות. העתירות נדונו יחד ביום 9.6.2005, והבקשות לצווי מאסר על תנאי נדחו, תוך הבטחה להנמקה נפרדת, נשוא פסק דין זה. בית המשפט העליון מבהיר כי הוא אינו פועל כערכאת ערעור לבחינות לשכת עורכי הדין ולא יתערב בהחלטות המוסדות המוסמכים של לשכת עורכי הדין בנוגע לתשובות נכונות או לקריטריונים לעמידה בבחינה. בית המשפט חוזר על עמדה זו, בהתייחסו למקרים קודמים, ומדגיש כי תפקידו אינו להכריע בנכונות התשובות או להחליף את שיקול דעתו בשיקול הדעת של הרשויות הבוחנות. באשר לטענות העותרים על רעש מופרז במהלך הבחינות, בית המשפט מכיר בכך שסביר להניח שהתרחש רעש מסוים, אך מדגיש כי לא ניתן להבטיח שקט מוחלט במסגרות הבדיקה, ואף לא צפוי בטיעונים בעל פה בתוך אולם בית המשפט. בית המשפט מקבל כי על לשכת עורכי הדין לשאוף לשמור על סביבה שקטה, אך גם מדגיש כי העותרים לא הציגו כל עילה משפטית למתן ציון "בונוס" בשל רעש או הסחות דעת אחרות. הנתונים שהציגה לשכת עורכי הדין, לפיהם שיעור הכשלים באולם שבו ישבה נהרי היה דומה לשיעור הכישלון הכללי, מערערים את טענותיה הקשורות לרעש. לוין, שישב באולם אחר, לא יכול היה לספק נתונים התומכים בטענותיו, אך בית המשפט עדיין גורס כי אין בסיס חוקי להעניק לו ציון עובר על סמך טענותיו. לסיכום, בית המשפט מחליט לדחות את העתירות, תוך שהוא מדגיש כי בעוד תסכולם של העותרים מובן, אין הצדקה משפטית להתערב בהחלטות הגופים הבודקים. פסק דין זה, שניתן ביום 16.6.2005, מקיים את החלטות ועדות הבדיקה של לשכת עורכי הדין.