בג"צ 1115/19

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה על הסף מכמה טעמים. ראשית, הקרקע שהוקצתה לעותרים בשכונה 12 טרם חולקה סופית, והמשיבים עדיין שוקדים על טיפול בסוגיה. שנית, העתירה מוצתה לאחר שהמשיבים הבהירו כי כל הסכם עתידי ייושם על בסיס קריטריונים שוויוניים, ובכך ביטל את הצורך בהסכמה הנוספת המוזכרת בעתירה. שלישית, מטרתה העיקרית של העתירה – הקצאת מקרקעין – מצויה בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים, כמפורט בסעיף 59(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים. בעוד שהעתירה מתייחסת גם לסוגיות אחרות, כגון הדרישה להסכמים פרטניים והבהרות בנוגע להקצאת קרקעות, אלה רלוונטיים להסכמים עתידיים ואינם משנים את הסוגיה הדומיננטית. זאת ועוד, העותרים לא הציגו נסיבות חריגות המצדיקות עקיפת הסעד החלופי העומד לרשותם, והוא הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. לבסוף, רשות מקרקעי ישראל, ולא רשות הפיתוח אליה פנו העותרים, היא הגוף המוסמך להקצאת קרקעות. מטעמים אלה, העתירה נדחית מבלי להתעמק ביתר הטענות המקדמיות שהעלו המשיבים.