ת"א 1286/04

תקציר

התובע, שאובחן כחולה גושה בשנת 1998, תבע שני נתבעים בגין רשלנות, בטענה כי אלמלא כשלו בחובת הזהירות שלהם, מחלתו הייתה מתגלה מוקדם יותר. הנתבע הראשון, ד"ר טייר, היה רופא המשפחה של התובע אותו ביקר פעמיים בשנת 1995. הרופא הפנה אותו לבדיקות דם אך התובע לא ציית. התובע טען כי הרופא היה צריך לעקוב ולוודא שהוא מבצע את הבדיקות. השופט קבע כי רופא אינו "אפוטרופוס" של המטופל ואינו נדרש לפקח על התנהלותו של כל מטופל. תביעת התובע נגד הנתבע הראשון נדחתה מאחר שהשופט מצא שד"ר טייר לא התרשל. הנתבע השני היה רופא שבדק את התובעת בחדר המיון בשנת 1996. השופט מצא את הרופא רשלני בכך שלא המשיך לחקור את תוצאות בדיקות הדם ושחרר את התובע מבלי להפנותו לבירור רפואי נוסף. עם זאת, השופט מצא גם כי אין קשר סיבתי בין רשלנות הנתבע לבין נזקו הנטען של התובע - עייפות מוגברת ופגיעה ביכולת העבודה בעקבות הגילוי המאוחר של מחלתו. השופטת הדגישה כי מחלתו של התובע נמצאת כעת במצב קל ולא נגרם לה נזק בלתי הפיך. לפיכך, גם התביעה נגד הנתבע השני נדחתה. התובע חויב לשלם לשני הנתבעים הוצאות ושכר טרחה בסך של 15,000 ₪.