עת"מ 12917-06-11

תקציר

העותרים, בני זוג נשואים, הגישו עתירה לערער על החלטת הרשויות בישראל לדחות את הבקשה לקבלת אזרחות ישראלית של בן הזוג הזר שאינו יהודי. הסוגיה העיקרית הייתה האם הנישואין בין העותרים היו כנים, שכן לרשויות היו ספקות סבירים לגבי טענתם. בית המשפט מצא כי העותרים לא הציגו ראיות מספיקות להוכחת כנות הקשר הזוגי ביניהם. היו להם חיים נפרדים והם לא חיו יחד כזוג נשוי, מה שהוביל את בית המשפט לקבוע כי החלטת הרשויות סבירה. למרות שבן הזוג הזר עבר לגור עם בן הזוג הישראלי לאחר ההחלטה הראשונה, בית המשפט ראה בכך ניסיון להסדיר את אשרת השהייה של בן הזוג ולא שינוי אמיתי במצב חייהם. השופט הדגיש כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול הדעת של רשויות השלטון במקרים כאלה, אלא בוחן את סבירות החלטותיהן. מאחר שההחלטות היו סבירות, העתירה נדחתה. עם זאת, בשל התנהלות הרשויות בנוגע לשיהוי בקיום הדיון המובטח, לא הוצא צו הוצאות נגד העותרים. השופט גם המליץ לשפר את תהליך התיעוד לדיונים וליידע את האזרחים על זכויותיהם במהלך דיונים אלה. יש לציין כי לבן הזוג הזר ניתנה שהות של 30 יום בארץ.