עפ"ת 4760-07-12

תקציר

זהו פסק הדין בערעור על תיק תעבורה שאירע ביום 22.12.2007, בו פגע המערער והרג הולך רגל אחד ופצע הולך רגל אחר תוך כדי נהיגה רשלנית. המערער, יליד 1937, הואשם במספר אישומים, בהם גרימת מוות ברשלנות, סטייה מנתיב נהיגה ונהיגה רשלנית, בגינם הורשע ביום 24.1.2012 על ידי בית משפט השלום בחיפה ונגזרו עליו 9 חודשי מאסר בפועל, 9 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 5,000 ₪ ו-15 שנות פסילה מלנהוג. המערער טען כי העונש מופרז בהתחשב בנסיבותיו האישיות, לרבות גילו, בעיותיו הרפואיות ועברו הנקי, וביקש לקצר את תקופת המאסר. למרות שבית המשפט הכיר בנסיבותיו הקשות של המערער ובאפשרות לקבל טיפול רפואי לקוי בכלא, הוא מצא כי שב"ס יכול להעניק לו את הטיפול הנדרש. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופטים ש' ברלינר וי' גריל, קיבלה את הערעור, הפחיתה את עונש המאסר ל-6 חודשים, אותם ניתן לרצות כעבודות שירות, והורתה למערער לשלם פיצויים בסך 100,000 ₪ לעיזבון המנוח בתוך 3 חודשים. השופט ב' בר-זיו חלק על כך, וסבר כי עונשו של בית משפט קמא צריך לעמוד על כנו, והדגיש את הצורך בגישה מחמירה ומרתיעה בעבירות נהיגה רשלנית. פסק הדין גם פירט את השלכותיה של מערכת המשפט בישראל על פיצוי חסר של נפגעי תאונות דרכים ואיפשר את האפשרות להקים קרן הנצחה לנפטר, אם משפחתו תבחר שלא לקבל את הפיצויים.