ה"פ 1117-09-11

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת המבקש, אשר ביקש צו מניעה קבוע לביטול שני חוזים מיום 1.3.2005 ומיום 30.9.95 בין המבקש לבין המשיבים. המבקשת טענה כי החוזים בוטלו כדין וביקשה לאסור על המשיבים להיכנס לשטח המלון או לקיים בו כל פעילות פיזית או עסקית. עם זאת, בית המשפט מצא כי ידם של המשיבים הייתה על העליונה במחלוקת על ביטולו החד-צדדי של ההסכם משנת 1995, שכן סעיפי החוזה הקנו להם זכות ביטול בלעדית ללא עילה. בנוסף, ניסיונו של המבקש לבטל את החוזה לא נעשה בתום לב. המבקשת לא קבעה מסגרת זמן סבירה לביטול, וחוסר הבהירות בחוזה לא יכול היה להצדיק את מעשיה. כמו כן, נלקחו בחשבון השקעותיהם והתחייבויותיהם הניכרות של המשיבים כלפי צדדים שלישיים, לצד היעדר נזק מוכח מצד המבקש, אשר הטה את מאזן הנוחות לטובת המשיבים. עוד קבע בית המשפט כי האפשרויות להארכת החוזה מומשו כדין וכי טענות המבקש בעניין זה סותרות את עדותם של עדיו שלו. לאור ממצאים אלה, נדחתה הבקשה לצו מניעה קבוע והצו הארעי הוסר. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.