רע"א 8941/06

תקציר

בפסק דין זה הגיע בית המשפט למסקנה כי הבורר בתיק יישם נכונה את החוק והגיע למסקנה צודקת, הן משפטית והן שוויונית, ובכך דחה את בקשת רשות הערעור. ההקשר החקיקתי המשמעותי הוא התיקון לחוק הבוררות משנת 2008, אשר הכניס הוראות המאפשרות לצדדים לערער על פסקי בוררות בפני בורר אם הסכימו לכך בהסכם הבוררות. תיקון זה גם חייב בוררים לנמק את פסיקותיהם והגביל את העילות לביטול פסק בוררות, תוך שינוי יסודי של האיזון בין גמישות הליך הבוררות לבין הפיקוח השיפוטי. התיקונים נועדו לתת מענה לחששות בנוגע לתיקון טעויות מהותיות פוטנציאליות בפסקי בוררות, אך עוררו ויכוח על השפעת ההתערבות השיפוטית על יעילות הבוררות וסופיותה. תומכיה טוענים כי היא מגבירה את הפיקוח השיפוטי, כפי שניתן לראות במקרים משפטיים שונים, בעוד מתנגדיה מזהירים כי היא עלולה לפגוע ביעילות הבוררות. יש לציין כי חוקרים כמו דפנה קפליוק קוראים לצדדים לקבוע את היקפי הביקורת השיפוטית תוך שמירה על עילות מסוימות שאינן ניתנות למשא ומתן כדי לשמור על יעילות הבוררות והאוטונומיה שלה. למרות דיונים אלה, שינויי החקיקה אינם חלים על המקרה הנוכחי, הנשלט על ידי חוקים טרום תיקון, מה שהוביל לשלילת רשות ערעור ולצו למבקשים לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיב.