ע"ב 304026/97

תקציר

התובע, עובד לשעבר של הנתבעת, הגיש תביעה בטענה למספר הפרות של חוקי העבודה, לרבות שכר שעות נוספות שלא שולם, פיצויי פיטורים ופדיון חופשות. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהוצגו על ידי שני הצדדים. נמצא כי שכרו של התובע אכן עמד על 4,000 ₪ נטו, ששולם בחלקו בשיקים ובחלקו במזומן, וטענת הנתבעת כי חלק מהשכר שולם באמצעות צד שלישי נדחתה. בית הדין קיבל את יומני העבודה של התובעת כראיה והורה לנתבעת לשלם 36,414 ₪ עבור עבודה נוספת ללא תשלום בשבתות ובמנוחה שבועית, שכן הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי התובעת קיבלה בונוסים בגין עבודה זו. עם זאת, התביעה להתייקרויות נוספות נדחתה מחוסר ראיות מספיקות. באשר לפיצויי פיטורים, קבע בית הדין כי התובעת לא פוטרה על ידי הנתבעת ובמקום זאת בחרה להתפטר בכך שלא התייצבה לעבודה. מדברי מנהל הנתבעת לא עולה כוונה לפטר את התובע. לפיכך, נדחתה גם התביעה לפיצויי פיטורים. לעניין פדיון חופשה, פסק בית המשפט לטובת הנתבעת, וקיבל את ראיותיהם כי התובע מיצה את כל ימי החופשה המגיעים לו. הנתבע חויב לשלם לתובע את הסכום הנתבע, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪. הסכום היה אמור להיות מותאם להפרשי הצמדה וריבית מינואר 1997 ועד לתשלום המלא. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים ביום 25.8.03.