ת"א 7315/99

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך בין עדי הילר לקיבוץ כרמים, שעבר הליך גישור כדי להגיע לפשרה. על המתווך, הנשיא (בדימוס) אפרים לרון, הוטל להחליט על גובה הפיצוי שישולם להילר על ידי הקיבוץ. סכום הפיצוי היה אמור לנוע בין 60,000 ל-30,000 ₪, כפי שהוסכם בין הצדדים. בית המשפט הכיר בהסכם כהסדר בוררות מחייב, למרות שהוגדר כ'הסכם גישור'. השופטת קבעה כי מאחר שהצדדים הסכימו להיות מחויבים להחלטת הנשיא לרון בדבר סכום הפיצוי, הרי שמדובר בהסכם בוררות, במיוחד בהתחשב במאפייני ההסכם ובכוונת הצדדים. להסכם היו כל סימני ההיכר של בוררות טיפוסית – סכסוך, סמכות להטיל חיובים כספיים, סמכות לאסוף ראיות וייצוג הצדדים על ידי עורכי דין. עוד הדגישה השופטת כי הליך הגישור הסתיים בהסכם הגישור, והותירה רק את קביעת סכום הפיצוי בידי הנשיא לרון. החלטה זו, יחד עם הסכם הגישור, תוגש לבית המשפט על מנת לקבל תוקף של פסק דין, כפי שנקבע בהסכם. השופטת הדגישה כי הסכמים מבוימים כאלה מותרים וכי הסדר הבוררות, במקרה זה, תקף. פסק הדין נחתם בקביעה כי הסכם הגישור ייאכף, ולאחר שהנשיא לרון יקבל את החלטתו, ניתן יהיה להציגו בפני בית המשפט לצורך מתן תוקף של פסק דין.