ק"ג 43777-05-11

תקציר

התובעת, מורה במקצועה, יצאה לשנת שבתון וללא תשלום ממשרד החינוך ובמהלך תקופה זו רכשה השתלמויות ותואר כפול. עם בקשתה לחזור לעבודה, סורבה ובמקומה הוצע לה להקפיא את זכויותיה לפנסיה, והיא נענתה. מספר שנים לאחר מכן נמסר לתובעת כי ההטבות שלה אינן כוללות את תקופת החופשה משום שלא חזרה לעבודה, ולכן שכרה - הקובע את ההטבה - לא יכלול את ההשתלמויות והתארים השנויים במחלוקת. התובעת טענה כי משרד החינוך לא הודיע לה על כך מראש ולו ידעה על כך, לא הייתה עוזבת את מקום עבודתה. בית המשפט העדיף את גרסת התובעת לאירועים, וקבע כי המשרד לא מילא את חובות הגילוי והאמון ביחסי העבודה. המשרד לא בירר את זכויותיה ואפשרויותיה של התובעת, ולכן לא עלה בידיה לבחור בחירה אמיתית שלא תפגע בזכויותיה הפנסיוניות. כמו כן, בית המשפט מצא כי התנהלות המשרד כלפי התובעת הייתה פגומה גם לאחר הקפאת הזכויות. בית המשפט פסק לתובע פיצוי בסך 120,000 ₪ בגין הפרת חובת תום הלב, שכלל גם פיצוי בגין עוגמת נפש. סכום זה, הסביר בית הדין, כבר הביא בחשבון את העובדה שהתובעת לא נאלצה לשלם את "המחיר החוזי" של חזרה לעבודה לאחר חופשתה והפסקת לימודיה. בנוסף, חויב הנתבע בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.