עמ"ה 40/95

תקציר

הערעורים בע"א 4/95 ובערעור אזרחי מס' 40/95 עוסקים בהשגות המערערים על הצווים שניתנו להם לפי סעיף 152(ב) לפקודת מס הכנסה, וקובעים את הכנסתם החייבת ואת סכומי המס שלהם לשנים 1991, 1992 ו-1995. המערערת טוענת כי יש להפחית את ההכנסות החייבות במס שחושבו על ידי המשיב עבור כל אחת מהשנים הנדונות. בתקופת המס הנדונה עסקה המערערת בפינוי אשפה עבור רשויות מקומיות, לרבות קריית אתא. בעלי המניות בחברה המערערת הם סטובי ויצמן, המחזיק ב-99% מהון המניות, וסטובי אביגיל, המחזיק ב-1% הנותרים. ויצמן, שהיה גם המנהל, הואשם בשורה של עבירות פליליות הקשורות לפעילותו העסקית והורשע לאחר שהודה בחלקן. כתוצאה מכך, נגרמו לו הוצאות משפטיות שהמערערת מבקשת להכיר בהן כמוכרות לצורכי מס. הסוגיה הראשונה היא האם יש להתיר את ההוצאות המשפטיות שהוצאו בקשר עם התיק הפלילי של ויצמן כניכוי מס. המערערת טוענת כי הוצאות אלה הוצאו על מנת להגן על שמה הטוב של החברה ולשמור על חוזיה, לקוחותיה ושירותיה הקיימים, ולפיכך מהוות הוצאה פורייה. עם זאת, המשיב טוען כי מדובר בהוצאות אישיות שהוציא ויצמן כדי להגן על שמו הטוב ולהימנע מעונש, ומשרתות באופן חלקי בלבד את האינטרסים של המערער. בית המשפט מצדד במשיב ומציין כי לויצמן שתי יכולות - כאורגן של המערער וכיחיד - וההוצאות המשפטיות משרתות את שתי היכולות הללו. מאחר שלא ניתן לייחס את ההוצאות למערער בלבד, ובהתחשב בחומרת העבירות בהן הורשע ויצמן, הערעור לניכוי הוצאות אלה נדחה. הסוגיה השנייה נוגעת לניכוי הוצאות משפט שנגרמו בתביעת לשון הרע שיזם ויצמן נגד ראש עיריית קריית אתא. ויצמן קיווה שתביעת ראש העיר בגין לשון הרע תוכיח את חפותו ותשפר את עסקיו של המערער. בית המשפט אינו מוצא טעם בטענה זו ודוחה חלק זה של הערעור, שכן אין זה סביר להפוך את ממצאי ההרשעה הפלילית ואינו סבור כי הדבר ישפר באופן משמעותי את עסקיו של המערער. לבסוף, גם ניסיונה של המערערת לנכות הוצאות בגין רכישת מנוע משומש נדחה, שכן ויצמן לא סיפק כל תשתית עובדתית לטענה זו. משכך, קובע בית המשפט כי הערעורים נדחים במלואם, והמערער נושא בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך הדין של המשיב.