ת"א 26816-09-09

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת למחלוקת על בעלות על חלקת קרקע. התובע התקשר בשנת 1983 בהסכם מוזרעה עם אסעד אחמד יונס ז"ל, לפיו התובע יטע ויטפל בעצי הזית בקרקע לתקופה של עשר שנים, שלאחריהן יקבל 1/4 מזכויות הבעלות של יונס. ההסכם התייחס לזכויותיו של יונס כ-9,400 מ"ר. עם זאת, יונס מכר בעבר 2,000 מ"ר לבתו, הנאשמת, והותיר אותו עם 7,500 מ"ר בלבד. בית המשפט צריך להחליט האם יש לחשב את חלקה של התובעת על בסיס 9,400 המטרים הרבועים שהוסכמו בחוזה או 7,500 המטרים הרבועים שהיו בבעלותה בפועל של יונס בעת חתימת ההסכם. השופט פוסק לטובת התובע ומציין כי כוונת שני הצדדים הייתה שהתובע יקבל בעלות על 2,350 מ"ר - רבע הקרקע שנטע, כפי שנקבע בחוזה. זאת למרות שמדובר ב-31.33% מהקרקע שבבעלות יונס בפועל, ולא ב-25% המוסכמים. עוד מציינת השופטת את רשלנותה של התובעת בכך שלא בדקה את רישומי רישום המקרקעין בעת חתימת ההסכם, דבר שהיה חושף את היקף הבעלות האמיתי של יונס. כתוצאה מכך, השופט אינו פוסק לתובע הוצאות כלשהן, אך קובע כי הוא זכאי להירשם כבעלים של 2,350 מ"ר מהקרקע, בכפוף למיסים ודרישות משפטיות אחרות.