בע"מ 1941-04-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, המתמקד בעיקר בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על הנתונים שהוצגו: **החלטה בבקשת רשות ערעור – סוגיית מינוי מומחה מטעם בית המשפט בסכסוכי משפחה בענייני חיסוני קטינים** **1. רקע עובדתי והליכי** המקרה עוסק בבקשת רשות ערעור על החלטות של בית המשפט המחוזי ובית משפט לענייני משפחה, שדנו במינוי מומחה מטעם בית המשפט (להלן: "מומחה בית המשפט") בסכסוך בין הורים גרושים בנוגע לחיסוני שגרת חיסונים לקטינה. האב תבע כי הקטינה תחווסן, בעוד האם התנגדה, בין היתר, בשל חשש לניגוד עניינים של מומחים פוטנציאליים וטענה לתחום מומחיות שאינו רלוונטי. ההליך המשפטי כלל מספר ערכאות ודיונים. לאחר שהאב הגיש תביעה בנוגע לחיסוני הקטינה, מונה מומחה מטעם בית המשפט במסגרת הליך ליישוב סכסוך. הליך מינוי זה היה סבוך, כאשר האם התנגדה למומחים שונים בטענה לניגוד עניינים, וכן מספר מומחים שמונו לא השלימו את חוות דעתם. לבסוף, מונה פרופ' מיכל שטיין כמומחית מטעם בית המשפט, לאחר שהאם הביעה התנגדות למומחים נוספים, לטענתה בשל ניגוד עניינים וכן כי תחום מומחיותה (טוקסיקולוגיה) אינו רלוונטי. האם טענה כי פרופ' שטיין, חברה בוועדה מייעצת לחיסונים של משרד הבריאות ובעלת פרסומים בנושא, מצויה בניגוד עניינים. בית משפט לענייני משפחה דחה את התנגדותה, תוך שקבע כי המומחית תידרש להתייחס לעניינה של הקטינה באופן פרטני, וכי טענותיה של האם בנוגע לתחום המומחיות כבר נדחו. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור של האם על הסף, וקבע כי מדובר בהחלטה דיונית שאינה מצדיקה התערבות ערכאת ערעור, וכי טענות דומות כבר נדחו בעבר. **2. עקרונות משפטיים מרכזיים** * **סמכות בית המשפט למנות מומחה:** סמכותו של בית המשפט למנות מומחה מטעם בית המשפט, על פי סעיף 26 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (החלה באופן עקיף בהליכים אזרחיים, וגם כאן, לפי הקשר, מוצאה בסמכות כללית של בתי המשפט ובפרט בבית המשפט לענייני משפחה), נועדה לסייע לבית המשפט בהכרעה במחלוקות מורכבות הדורשות ידע מקצועי. במקרה זה, מדובר בסוגיה רפואית הדורשת התייעצות עם איש מקצוע. * **שיקול דעת בית המשפט במינוי מומחה:** לבתי המשפט שיקול דעת רחב בבחירת המומחה ובהחלטה בדבר מינויו. שיקול דעת זה נתון לבחינת ערכאת הערעור, אך התערבות בהחלטות דיוניות הנוגעות למינוי מומחה היא מצומצמת. * **איזון בין זכויות:** ההחלטה מדגימה את המתח בין זכותו של הורה להביע את עמדתו בנוגע לטיפול רפואי בקטין, לבין טובת הקטינה, שיכולה להצדיק קבלת החלטה חיסונית גם בניגוד לעמדת אחד ההורים, וכן את זכותו של ההורה השני לפעול למען מה שהוא סבור שטובת הקטינה. * **החלטה דיונית אל מול מהותית:** בית המשפט העליון (כב' השופטת ברק-ארז) הדגיש כי ההחלטה בדבר מינוי מומחה היא החלטה דיונית, אשר אינה מצדיקה בהכרח התערבות של ערכאת ערעור, במיוחד כאשר מדובר ב"גלגול שלישי" (בקשת רשות ערעור על החלטה שניתנה בערעור). * **עיוות דין:** נדרש עיוות דין ממשי כדי להצדיק התערבות של ערכאת הערעור בהחלטה דיונית. במקרה זה, השופטת ברק-ארז קבעה כי לא נגרם עיוות דין לאם, בין היתר בשל התנהלותה הדיונית. * **אי-התערבות ב"אידיאולוגיה" של מומחה:** בית המשפט נוטה שלא להתערב במינוי מומחה רק בשל העובדה שהמומחה נוקט עמדה עקרונית או "אידיאולוגית" בנושא רחב, כל עוד חוות הדעת נוגעת לנסיבותיו הפרטניות של המקרה. **3. חידושים או דגשים בהחלטה** * **הדגשת הקושי בהתנגדות חוזרת ונשנית למינוי מומחים:** בית המשפט המחוזי, ובהמשך גם בית המשפט העליון, הביעו ביקורת על התנהלות האם, אשר סירבה לכל מומחה שהוצע. הדבר מעלה את השאלה כיצד יש לנהוג כאשר הורה אחד מתנגד באופן שיטתי לכל מומחה, ובכך מעכב את ההליך השיפוטי. התייחסות זו רומזת כי עשויה להיווצר מצוקה פרוצדורלית, ויש להבחין בין התנגדות עניינית למומחה לבין התנגדות שנועדה לעכב את ההליך. * **הבחנה בין תמיכה עקרונית לבין חוות דעת פרטנית:** למרות טענות האם בדבר עמדתה העקרונית של פרופ' שטיין בעד חיסונים, השופטת ברק-ארז הדגישה כי הדרך הדיונית מאפשרת להביא בפני בית המשפט את עמדתה לגבי חוות הדעת עצמה, ולא רק לטעון על ניגוד עניינים של המומחית. הדבר מרמז כי גם למומחים בעלי עמדה מוצהרת בנושאים רחבים יכולה להיות תרומה להליך, כאשר הם נדרשים לבחון את המקרה הספציפי. * **התייחסות להתנהלות דיונית כגורם משפיע על טענת עיוות דין:** השופטת ברק-ארז הוסיפה כי נראה שלא נגרם למבקשת עיוות דין "בשים לב להתנהלותה הדיונית". הדבר מרמז על כך שבית המשפט בוחן את התנהלות הצדדים בהליך, ולא רק את הדין עצמו, כאשר הוא בא להכריע בשאלת עיוות הדין. התנהלות שיכולה להתפרש כניסיון לעכב הליכים או להקשות על קבלת החלטות עשויה לפגוע בטענת עיוות הדין. * **החלטה על דחייה ללא תשובה – ייעול הליכים:** דחיית הבקשה ללא צורך בתשובה מהצד השני (בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי) מהווה דוגמה לייעול הליכים כאשר ברור כי אין מקום לקבלת הערעור. **4. סיכום** ההחלטה משקפת את האיזון המורכב בין זכויות הצדדים, טובת הקטינה, והצורך להבטיח הליך שיפוטי יעיל והוגן. היא מדגימה את גבולות ההתערבות של ערכאת הערעור בהחלטות דיוניות, ובפרט בהחלטות הנוגעות למינוי מומחים, וכן את חשיבות התנהלות הצדדים בהליך. ההחלטה תומכת בגישה כי יש לאפשר לבית המשפט לבצע את תפקידו ביעילות, גם אם הדבר כרוך במינוי מומחים שאינם מתאימים בהכרח לעמדה של אחד הצדדים, כל עוד מתאפשר להציג בפני בית המשפט את מלוא הטענות והראיות.