עת"א 22187-06-17

תקציר

לעותר, העצור וממתין למשפטו באשמת רצח וחבלה גופנית חמורה, ניתנו שלוש הגדרות נפרדות על ידי שירות בתי הסוהר המשיב (שב"ס): "אסיר בהפרדה", "אסיר הזקוק להגנה ברמה א'" ו"אסיר אזהרה". ריבוי ההגדרות, שנועדו להבטיח את ביטחונו של העותר, גורם לו למעשה נזק מיותר ופוגע בזכויותיו. העותר טוען כי הגדרת "אסיר טעון הגנה" יוצרת סטיגמה שלילית וכי אין צורך בהגדרה זו לצד הגדרת "אסיר הפרדה". שב"ס גורס כי הגדרות אלה נחוצות בשל הדיווחים המודיעיניים שהגיעו אליהם על ביטחונו של העותר. עם זאת, לאחר בחינת הטעמים להגדרות אלה, בית המשפט מוצא כי הגדרת "אסיר הזקוק להגנה" אינה נחוצה ובלתי סבירה, שכן הגדרת "אסיר הפרדה" כבר מעניקה את ההגנה הנדרשת. הוראות הביטחון החמורות ביותר קיימות לגבי "אסירי הפרדה בודדים" והן מגינות די הצורך על העותר. לפיכך, ההגדרה של "אסיר הזקוק להגנה ברמה א'" מבוטלת, שכן היא גורמת לעותר פגיעה בלתי מידתית. מאחר שהעותר אינו חולק על הגדרת "אסיר אזהרה", היא תישאר, שכן היא מאפשרת הוצאת הנחיות ביטחוניות נוספות במידת הצורך. החלטה זו נעשית מתוך אינטרס לאזן בין זכויות העותר לבין אמצעי הביטחון הנדרשים.