ע"א 139/66

תקציר

בית המשפט העליון, בהרכב השופטים זוסמן, ויתקון וכהן, נתן פסק דין בערעור על החלטת ועדת ערר לפי חוק הנכים. המערער, שסבל ממחלת נפילות ושוחרר מהצבא בשנת 1949, הגיש תביעה לפיצויים בשנת 1965, אשר נדחתה על ידי המשיב מחמת התיישנות. המערער טען כי מחלת הנפש שלו צריכה לפטור אותו מתקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 11 לחוק ההתיישנות, וכי תקנות הנכות מסווגות את מחלתו כמחלת נפש. עם זאת, בית המשפט קבע כי סעיף 11 חל רק על חולי נפש שאינם מסוגלים לנהל את ענייניהם וזקוקים לאפוטרופוס. מאחר שמחלתו של המערער לא עמדה בקריטריונים אלה, נדחה הערעור. השופטים זוסמן וויקון אישרו את ההחלטה והדגישו כי תכליתו של סעיף 11 אינה לפטור את כל חולי הנפש מתקופת ההתיישנות. פסק דינו של השופט כהן הוסיף כי יש להתחשב רק בתקופות שבהן היה המערער נכה באמת בשל מחלתו הנפשית. פסק הדין דחה את הערעור, אישר את החלטת הוועדה והדגיש את חשיבות פרשנות החוק בהתאם לרוחו ולכוונתו.