ע"א 806/88

תקציר

פסק הדין הוא ביחס לתאונת דרכים שאירעה בשנת 1980, בה נפגע המערער, יליד 1973, והמשיב חויב בפיצויו. פסק הדין הראשוני, עליו הסכימו הצדדים, היה שבית המשפט יקבע את גובה הפיצוי המגיע למערערת. המערערת ערערה על פסק דין זה, וטענה כי הסכום שנפסק אינו מספיק בהתחשב בנכות של 10% באזור האוזן ובנכות נוירולוגית קלה שנגרמה כתוצאה מהתאונה. הם ביקשו כי חישוב אובדן כושר ההשתכרות שלהם יחושב בשיטה אקטוארית, שתביא לסכום פיצוי גבוה בהרבה. עם זאת, שופטת הערעור, השופטת ט' אור, דחתה את הערעור. הם נימקו זאת בכך שהשופט הראשון לא נדרש לנמק את פסק דינם בפירוט, וכי למערער כבר הוענק שיקול דעת רחב לפשרה לפי סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. זאת ועוד, השופט ראה מקרה זה חריג, שכן כושר ההשתכרות של המערער היה נמוך מאוד עוד לפני התאונה בשל פיגורו השכלי הבינוני, ועל כן סכום הפיצוי היה סביר. המערער חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 4,000 ₪ בגין הערעור.