ע"ז 56573-06-19

תקציר

התובעות, שתי בנותיה של אישה שנפטרה, הסכימו למתן צו ירושה להוריש את עיזבון אמם לנתבע, אביהן החורג. עם זאת, בהמשך עתרו לביטול הצו, בטענה כי הסכמתם מותנית בהתחייבותו בעל פה של הנתבע לדאוג להם כלכלית וכי הוא הפר התחייבויות אלה. עוד טענו כי חתימתם על טפסי ההסכמה אינה תקפה, שכן הם חתמו בשל חוסר הבנה משפטית, הטעיה וטעות. בית המשפט לא מצא טעם בטענות התובעים. בית המשפט קבע כי הסתלקות מירושה היא פעולה משפטית בלתי חוזרת והתובעים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת טענותיהם בדבר חוסר תוקף, טעות או הטעיה. השופטת ציינה כי התובעות היו נשים בוגרות וכשירות משפטית שחתמו על טפסי ההסכמה ביודעין ומרצון. גם טענתם כי הנתבע ניצל את מצוקתם ואת בעיותיהם הבריאותיות לא הייתה משכנעת, שכן התובעים לא הוכיחו טענות אלה, והפסיקה דרשה רף גבוה לטענות מסוג זה. זאת ועוד, טענת התובעים כי הנתבע הבטיח להם חלק בעיזבונו לאחר מותו נדחתה אף היא, שכן מדובר בעסקה עתידית בניגוד לדיני הירושה. השופט הגיע למסקנה כי עתירת התובעים לביטול צו הירושה נעדרת עילה משפטית ודינה להידחות. בהתחשב בנסיבות התובעים, נפסק לנתבע סכום מופחת של 5,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. ניתן היה לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים.