רע"ב 6977/17

תקציר

ניתוח משפטי של המקרה בעניין רשות ערעור בעתירות אסירים: I. עקרונות משפטיים המסדירים רשות ערעור במקרים הקשורים לאסירים: - הפסיקה קובעת סטנדרט מחמיר למתן רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסירים. עיקרון מושרש זה מדגיש כי יש להעניק חופשה כזו במשורה ורק בנסיבות חריגות בהן מתעוררת שאלה משפטית עקרונית בעלת עניין ציבורי רחב יותר (עע"א 5089/17 דוירי נ' מחלקת האסירים בישראל, עע"מ 5921/17 מילט נ' מדינת ישראל, 4811/14 עבירה פלילית נ' שירות בתי הסוהר, ע"ע 5063/14 דיר נ' שירות בתי הסוהר). - הרציונל העומד מאחורי תקן מחמיר זה הוא למנוע מתהליך ההתדיינות להפוך לצינור להתדיינות חוזרת בעניינים המפעילים את נסיבותיו האישיות של המבקש, ובכך לשמור על יעילות שיפוטית ולכבד את סופיות ההחלטות במערכת התיקון. - גם במקרים בהם הערעור כרוך בהחלטת בית משפט מחוזי לבטל פסק דין של ועדת שחרורים, ממשיכים בתי המשפט להחיל רף גבוה זה, ורואים בערעורים כאלה "גלגול שלישי" של התיק, המצדיק הצדקה חריגה לקבלתו (ע"א 3358/15 הרוש נ' בית המשפט המחוזי מרכז, ע"א 5663/12 עבירה פלילית נ' היועץ המשפטי לממשלה; ע"א 2551/12 ח'אלד נ' מדינת ישראל). - בתי המשפט בוחנים בקפידה בקשות רשות ערעור, ובוחנים אם המקרה מעלה עיקרון משפטי או חשש בעל משמעות חוקתית או משפטית ולא רק מחלוקת על נסיבות עובדתיות או אינדיבידואליות. II. החלת העקרונות על המקרה שלפנינו: - סקירת בית המשפט העלתה כי בקשת רשות הערעור של המבקש אינה עומדת בקריטריונים שנקבעו. על אף שמסגור הבקשה כמעוררת שאלות עקרוניות, בית המשפט קובע כי היא נוגעת בעיקר לנסיבותיו האישיות של המבקש, שאינן מצדיקות חריג לכלל הכללי. - בית המשפט מדגיש במפורש כי הבקשה נוגעת למקרה פרטני, ודחייתה מוצדקת מטעם זה בלבד, בהתאם לעיקרון המשפטי לפיו על בתי המשפט לערעורים להימנע מלדון בערעורים שהם בעיקרם סכסוכים אישיים, אלא אם כן הם כרוכים בסוגיות משפטיות מהותיות. III. לגופה של הבקשה: - לגופו של עניין, בית המשפט מסכים עם הממצאים שלהלן כי התנהגותו של המבקש במהלך המאסר הייתה ראויה וכי הוא הביע רצון להשתתף בתוכניות טיפוליות. - עם זאת, בית המשפט מוצא כי המבקש לא עבר טיפול טיפולי כלשהו בשל חוסר זמינותן של תוכניות כאלה, מה שמשאיר את פרופיל הסיכון שלו ללא שינוי למרות ההתנהלות החיובית. לפיכך, בית המשפט קובע כי הסכנה הפוטנציאלית של המבקש לחברה נמשכת, וההחלטות הקיימות בנוגע לשחרור על תנאי צריכות לעמוד על כנן. - בית המשפט שב ומאשר כי הערכה זו נערכה כראוי על ידי בית המשפט המחוזי וועדת השחרורים, ואין בסיס מספיק להתערב בממצאים אלה, שכן הם מעוגנים בקביעות עובדתיות הנמצאות בשיקול דעתם ומומחיותם של בתי המשפט. IV. סיכום וחדשנות משפטית: - ההחלטה מדגישה את דבקות בתי המשפט בגישה השמרנית בבחינת ערעורים על עתירות אסירים, ומחזקת את העיקרון כי ערעורים כאלה הם יוצאי דופן ויש להיעתר להם רק כאשר הם מציגים סוגיות משפטיות משמעותיות, ולא רק חילוקי דעות על הערכה אישית. - פסק הדין מדגיש גם את חשיבות זמינותן של התוכניות הטיפוליות ותפקידן בהערכת הזכאות לשחרור על תנאי – עניין שעשוי להשפיע על הפסיקה העתידית בנוגע למאמצי השיקום והערכת הסיכונים של אסירים. - בסך הכל, המקרה מדגים את המאמץ השיפוטי המתמשך לאזן בין סיכויי שיקום אישיים לבין חששות לביטחון הציבור, תוך הדגשה כי על בתי המשפט לכבד אמצעי הגנה פרוצדורליים ומהותיים בהחלטות שחרור על תנאי תוך שמירה על סף גבוה להתערבות ערעור במקרים פרטניים.