ע"ע 56763-05-17

תקציר

פסק הדין עוסק בעיקר בשאלה האם הסכם קיבוצי חל על מדריכים ובחוקיות החרגתם מהסכמים אלה. בית הדין בחן את הצורך בהוראות מפורשות להחרגת עובדים מהסכמים קיבוציים, תוך שהוא מפנה למקרים קודמים המדגישים פרשנות מחמירה של מגבלות הסכמים אלה. נקבע כי הרשות פעלה באופן פסול בכך שהחריגה מדריכים ללא הסכמה מפורשת מההסתדרות, שכן היעדר סעיפי החרגה בהסכם הקיבוצי מרמז על הכלה של כלל העובדים, לרבות המדריכים. נדחתה טענתה הנוספת של הרשות כי חוזים אישיים יכולים לפטור מורים מההסכם, וקבעה כי חוזים אישיים אינם יכולים לשלול זכויות המוקנות בהסכמים קיבוציים אלא אם כן נקבע במפורש. בית הדין קבע כי הדרת המדריכים פגעה בעבודה המאורגנת ופגעה בעקרונות משפט העבודה הקיבוצי. באשר לשעות הלינה, אישר בית המשפט קביעה כי שעות אלה אינן נחשבות לשעות עבודה, ואישר הסדר חוזי המשלם למדריכים 50% משכר המינימום עבור שעות אלה. באשר לגמול שעות נוספות, בית המשפט דחה את עתירת המדריכים לגמול שעות נוספות על סמך היעדר ראיות מספיקות לעבודת לילה, בהתאם לחוק הקיים שאינו מחייב גמול שעות נוספות ללא הפסקה מפורשת של שמונה שעות בין משמרות. בית הדין הגיע למסקנה כי למרות שעבודתם של המדריכים הייתה ייחודית, הם עדיין מכוסים על ידי ההסכם הקיבוצי, ובכך תמכו בסעדים כספיים ספציפיים כמו הפקדות פנסיה למי שתבע אותם. כתוצאה מכך, ניתן פיצוי כספי ספציפי למר חדד ולמר מגן, כאשר הפרשי דמי ההבראה חושבו על פי היקף העסקתם, בעוד שמר אפרימוב לא היה זכאי לתשלומים נוספים מעבר לפסקי דין קודמים. בית המשפט קבע כי כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.