ת"א 1201-09-19

תקציר

התובעת, קפריס, ביקשה עיקול זמני על נכסי הנתבעים, קבוצת כריית יהלומים, בהתאם לבקשה מס' 15. הבקשה הוגשה תחילה במעמד צד אחד, אך בהמשך ניתנה לנתבעים הזדמנות להגיב. הבקשה הוגשה בשל חשש ליציבותם הפיננסית של הנתבעים והקושי הפוטנציאלי בביצוע פסק דין אם קפריס תצליח בתביעתה. בתביעה נטען לנזק כספי ומוניטין, שנגרם על ידי הנתבעים, בסך של 4,419,890 שקל, בגין הפרת הסכמי בלעדיות ותביעות לשון הרע המיוחסות לעובד שעבר מקפריס לקבוצת כריית יהלומים. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי קפריס התמהמהה בהגשת הבקשה לסעד זמני. עם זאת, בית המשפט קבע כי קפריס הגישה את הבקשה מיד עם מימוש החשש וכי העיכוב בטיפול בבקשה נבע ממגפת הקורונה ומניסיון הגישור. בית המשפט הגיע למסקנה כי תביעתה של קפריס אינה חסרת שחר וכי קיימות די ראיות לכאורה המצדיקות עיקול זמני. בית המשפט קבע כי גרסת הנתבעים לאירועים סבירה באותה מידה וכי נטל ההוכחה מוטל על קפריס. באשר ליסוד הנטל, נחה דעתו של בית המשפט כי קיים חשש סביר לגבי יכולתם של הנתבעים לקיים פסק דין פוטנציאלי לטובתה של קפריס, במיוחד נוכח מצבה הכלכלי של תעשיית כריית היהלומים ומעמדם המשפטי של הנתבעים. כדי לאזן בין זכויות הצדדים, הטיל בית המשפט עיקול מוגבל של 1,000,000 ₪ על עשרה מחזיקים שנבחרו על ידי קפריס, עד למתן ערבויות נאותות על ידי התובע. הצו לא חל על חשבונות בנק הדורשים יתרת חובה, חשבונות משותפים, משכורות או מטלטלין. עוד נקבע בהחלטה כי על התובעים להעמיד ערבויות מסוימות, לרבות התחייבות מקפריס עצמה, ערבות מצד שלישי ומזומן או ערבות בנקאית. בית המשפט אף הביע נכונות לשקול את החלפת העיקול בערבות חלופית שהציעו הנתבעים. שני הצדדים נמצאו אחראים להוצאותיהם בנוגע לבקשות.