ת"א 67880/06

תקציר

המקרה סובב סביב נהג מבוטח שנקלע לתאונה בעודו שיכור והמחלוקת המשפטית שהתעוררה בעקבותיו בנוגע לתביעת הביטוח. המבטחת סירבה לפצות את המבוטח, בטענה להונאה ואשמה חוזית תורמת מצד המבוטח. עם זאת, השופט פסק לטובת המבוטח וקבע כי טענות המבטחת אינן תקפות. באשר לתביעת המרמה, קיבלה השופטת את טענת המבוטח כי הפוליסה מכסה נהיגה בשכרות וכי הסתרת עובדת השכרות אינה מהווה תרמית שכן אין בה כדי להשפיע על חובת המבטח לספק כיסוי. בסוגיית האשמה התורמת החוזית הדגישה השופטת את חשיבות ההגנה על המבוטח כצד החלש ואת הצורך בבהירות ובמפורשות בחוזי ביטוח. מאחר שהפוליסה לא שללה במפורש נהיגה בשכרות, קבע השופט כי לא ניתן להחיל במקרה זה את דוקטרינת האשם התורם החוזי. השופט הדגיש גם את ההשלכות השליליות האפשריות של קביעת אשמה בעקיפין ואת הצורך להשאיר החלטות כאלה לתחום המשפט הפלילי והתעבורה. משכך, דחתה השופטת את שתי טענות המבטחת והורתה למבטחת לפצות את המבוטח בסכום מוסכם של 39,111 שקל, כולל הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. בנוסף, השופט הורה למבטחת לשלם סכום זהה לנתבע, תוך הימנעות מפסיקת הוצאות למי מהצדדים.