ת"א 10829-07-12

תקציר

המחלוקת היא על הבעלות על שלוש דירות המהוות בית משותף ברחוב הכובשים 40 בזכרון יעקב. רוכשי הדירות סיכמו עם המוכר על חלוקת השטחים, שכללה את שטחי הדירות, השטחים המשותפים והחצרות הסמוכות לכל דירה. הסכם זה היה אמור להירשם כבית משותף, אך הרישום לא עמד בחלוקת הזכויות המוסכמת, מה שהוביל למחלוקת בין בעלי הדירות. התובעים, בעלי שתיים מהדירות, תבעו תיקון הרישום כך שיתאים להסכם המקורי. הנתבעים, בעלי הדירה השלישית, התנגדו לכך, בטענה כי הרישום הנוכחי משקף נאמנה את כוונות הרוכשים המקוריים. בית המשפט בחן את הסכמי הרכישה, שכללו סקיצה של חלוקת המקרקעין, ומצא כי התשריט מהווה ייצוג תקף ומחייב של הזכויות שנרכשו על ידי הרוכשים. היא דחתה את טענות הנתבעים כי התשריט לא נועד להוות חלוקה סופית של השטחים וכי הוא אינו מחייב לצורכי רישום. בית המשפט דחה גם את הטענה כי חלוקת השטחים אינה תקפה משום שהתרחשה לאחר שהרוכשים רכשו את זכויותיהם. לטענת בית המשפט, זכויות הרוכשים וחלוקת השטחים המוסכמת נקבעו במקביל, ורישומן של זכויות אלה היה הליך פורמלי בלבד שלא שינה את הסכמי היסוד. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי הנתבעים, שרכשו את דירתם מאחד הרוכשים המקוריים, היו מודעים לחלוקה המוסכמת של השטחים, כפי שנכללה בהסכם המכר ובתשריט שצורף אליו. לכן, הם היו מחויבים לאותו הסכם ולא יכלו לטעון לבורות. בית המשפט לא מצא כל ראיה להסכמה מאוחרת לשינוי חלוקת השטחים והגיע למסקנה כי יש לתקן את רישום הבית המשותף כך שישקף את ההסכם המקורי. בנוסף, התייחס בית המשפט לטענת הנתבעים כי המעבר לחניון שלהם הוא מעבר הכרחי ואינו יכול להיחשב לרכוש פרטי. בית המשפט דחה טענה זו, והדגיש כי בעלי הקרקע יכולים להסכים על חלוקת הקרקע באופן שיכלול מעברים כאלה. כאן, התשריט המוסכם הצביע על כך שהמעבר נועד להיות שטח סמוך ולא רכוש משותף. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעים לשתף פעולה בתיקון הרישום ופסק לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. התיקון יכלול זכות מעבר לטובת התובעים, בעוד הפרטים המדויקים הושארו לדיון נוסף. פסק הדין הפציר בצדדים, שהיו שכנים, למצוא דרך לסיים את הסכסוך בדרכי נועם, אך בהיעדר הסכם, פסק בית המשפט על סמך החוק והראיות שהוצגו.