ע"א 400/85

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון מתייחס לשני ערעורים בו זמנית הנובעים מסכסוך מסחרי מורכב בין המערערים למשיבים בהיקף של מספר נכסים והסכמים. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, והורה למערערים להשיב סכום כסף ניכר, בצירוף ריבית, הנובע מהסכם מכר שהופר לאולם. הערעור הראשון מערער על החלטת בית המשפט המחוזי בטענה כי פירש באופן שגוי "הסכם בטוחות" בנוגע לתשלומי דמי שכירות, וכי היה מקום לאפשר למערערים לנכות את דמי השכירות שקיבלו המשיבים מהחוב המגיע להם. הערעור השני מערער על פסיקת הריבית על סכום ההחזר. בית המשפט העליון, בפסק דינו של השופט גולדברג, מסכים עם המערערים בשני הסעיפים. באשר לערעור הראשון קובע בית המשפט כי שגה בית המשפט המחוזי בפרשנות הסכם הבטוחות. היא קובעת כי תשלומי דמי השכירות שקיבלו המשיבים לא נועדו לבוא על חשבון השבת מחיר הרכישה של האולם. תחת זאת, תשלומים אלה פיצו את המשיבים על אובדן הכנסותיהם עקב הפרת הסכם המכר על ידי המערערים. עם זאת, המשיבים זכאים לשמור את כספי דמי השכירות רק במידה שהם מכסים את נזקם בפועל. מאחר שהסכם הבטוחות לא קבע מגבלה על גביית דמי שכירות, רשאים המערערים לנכות את העודף מחובם למשיבים. היקף ההפסד בפועל של המשיבים עדיין לא נקבע ויהיה צורך להעריך אותו בהליכים עתידיים. בסוגיית הריבית קובע בית המשפט כי גביית ריבית מהמערערים על חובם בגין התקופה בה קיבלו המשיבים דמי שכירות תפצה למעשה את המשיבים פעמיים בגין אותו הפסד. לפיכך, הריבית על סכום ההחזר מבוטלת עד שהמשיבים יפסיקו לגבות דמי שכירות. לאחר מועד זה יידרשו המערערים לשלם ריבית בשיעור שנתי של 11% על יתרת החוב. לבסוף, בית המשפט מבהיר כי פסק הדין הראשון נגד המערערים היה פסק דין חלקי, שניתן לערער עליו ללא רשות מראש, וכי בקשת המערערים לבטלו הייתה מיותרת אך לא ויתרה על זכותם לערער. כל צד יישא בשכר טרחתו.