ת"א 1811/09

תקציר

הסכסוך נסוב סביב הסכם חכירה שנחתם בשנת 1993 בין התובעים, בעלי חלקת מקרקעין, לבין הנתבעת, דור אלון אנרגיה. על פי ההסכם, דור אלון הייתה אמורה להקים ולהפעיל תחנת דלק על אדמת התובעים, ובתמורה לשלם דמי שכירות שנקבעו לפי ההכנסות ממכירת תחנות דלק. ההסכם כלל סעיף אי תחרות, האוסר על שני הצדדים להקים תחנת דלק נוספת באזור מוגדר. עם זאת, אזור זה כלל חריג למקרים שבהם תחנת הדלק הייתה ממוקמת על "ציר עורקי", ללא "גישה ישירה" לתחנה המקורית. בשנים 2006 ו-2010 פתח דור אלון שתי תחנות דלק נוספות בשדרות לישנסקי, בתוך השטח שצוין. התובעים טענו כי תחנות אלה הפרו את סעיף אי התחרות שכן שדרות לישנסקי לא היוו ציר עורקי. דור אלון טען כי שדרות לישנסקי הן אכן ציר עורקי, ולכן התחנות נופלות בגדר החריג. בית המשפט בחן את הנסיבות שהובילו לחתימת ההסכם ומצא כי סעיף אי התחרות נועד למנוע תחרות ישירה. עדויות ומסמכים שהציגו התובעים תמכו בטענתם כי הצדדים התכוונו שהחריג יחול רק על כבישים מהירים ללא כניסות או יציאות, בדומה לנתיבי איילון. עדי הנאשם הציגו גרסאות סותרות לגבי תפקידו של הציר, ולא הביאו ראיות משכנעות לכך ששדרות לישנסקי היו ציר עורקי. זאת ועוד, הנתבעת לא הציגה עדים כלשהם שנכחו בעת חתימת ההסכם, או כאלה שהיו מעורבים בדיונים משנת 1999 הנוגעים להקמת התחנות. בית המשפט הגיע למסקנה כי הנתבעת לא הוכיחה די הצורך את טענתה, וקיבל את פרשנות התובעים לתניית אי התחרות. לפיכך, נקבע כי שתי התחנות של דור אלון בשדרות לישנסקי הפרו את ההסכם, והתובעים זכאים לפיצוי בגין ההפרה. הנתבע חויב לשלם לתובעים 80,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.