רע"א 5394/09

תקציר

בתיק משפטי מורכב זה, סוכנות רכב הים תיכונית בע"מ וקוריאה מוטורס ישראל בע"מ הגישו תביעה נגד קיה מוטורס ואברהם אונגר וחברותיו, כנגד ביטול הסכם הפצה על ידי קיה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו עיכב תחילה את ההליכים נגד קיה בשל סעיף בוררות, אך התיר את המשך ההליכים נגד אונגר. השאלה המרכזית הייתה האם סעיף בוררות בהסכם בין קוריאה מוטורס לקיה חל על כל התביעות הקשורות. קוריאה מוטורס טענה כי השקיעה רבות בקידום קיה בישראל, מתוך אמונה שההסכם יימשך, בעוד סוכנות הרכב טענה לחוזה מכללא בשל השקעות שבוצעו במרכז לוגיסטי. קיה טענה כי טענת סוכנות הרכב משקפת את זו של קוריאה מוטורס, הכוללת בסיס עובדתי משותף, ולכן מצדיקה בוררות בקוריאה. אונגר ביקש עיכוב הליכים נגדו עד להכרעת הבוררות, אך בית המשפט המחוזי דחה זאת וציין שאלות עובדתיות שונות שאינן חלק מהבוררות. בית המשפט העליון קבע כי סעיף הבוררות אכן חל על התביעות של קוריאה מוטורס וסוכנות הרכב עם קיה, והדגיש את החשיבות של כיבוד הסכמי בוררות על פי אמנת ניו יורק. נטען כי החוזה המכללא מכיל אלמנטים מהחוזה הכתוב הקיים, לרבות תניות בוררות. עם זאת, היא דחתה את בקשת אונגר וחברותיו לעכב הליכים בשל היעדר הסכם בוררות דומה. בית המשפט נגע גם בדוקטרינות הקשורות לחובות צד שלישי בבוררות, אך נמנע מפסיקות רחבות יותר, ונותר ממוקד בפרטי המקרה. העלויות הוקצו הן לחברות של אונגר והן לסוכנות הרכב עבור הבקשות שלהן.