רע"א 5298/19

תקציר

בפסק הדין מיום 24.10.2019 דחה בית המשפט בקשה למתן רשות ערעור, ובכך חיזק את שיקול הדעת הרחב של בית המשפט הפרוצדורלי במתן סעד זמני, כאשר עיון בערעור שמור רק למקרים חריגים. מקרה זה לא עמד בקריטריונים לחריג, שכן הוא הסתמך במידה רבה על ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. בבואנו לבחון בקשות לסעד זמני נבחנים שני קריטריונים עיקריים: סיכויי הצלחת התביעה ומאזן הנוחות. במקרה זה, ממצאיו של בית המשפט המחוזי, שהתבססו על עדויות עדים וראיות, לא סיפקו עילה להתערבות, גם במישור המשפטי, כאשר התביעה נתקלה בקשיים בהרחבת חובות הגילוי לתאגידים בנקאיים כך שיכללו יידוע לווים על חובות עם תאגידים אחרים. יתר על כן, המבקשים לא הצליחו להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובת בקשתם. הנכסים המדוברים, דירות המשמשות למטרות מסחריות, לא הצדיקו סעד זמני שכן כל הפסד יהיה כספי ובר פיצוי. לגבי דירה 501 לא היה לאדית מעמד משפטי שכן הזכויות שייכות לאברהם. לגבי הדירה המחוברת, למרות שניתן עיכוב ביצוע לאלקה בשל מגורי משפחתה, הוא היה מותנה בפיקדון כספי, שנחשב סביר בנסיבות העניין. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקשים חויבו לשלם למשיב הוצאות בסך 3,000 ₪.