ת"ק 23256-09-25

תקציר

בס"ד 02 מרץ 2026 ת"ק 23256-09-25 חג'בי נ' גרינברג לפני: כב' הרשם הבכיר מרדכי וחדי **פסק דין** **1. רקע עובדתי** התובעת, דניאלה חג'בי, שכרה את שירותיו של הנתבע, אסף גרינברג, לצורך משיכת כספי פנסיה. שכר הטרחה ששולם לנתבע עמד על 2,000 ₪ (כולל מע"מ). אין חולק כי הנתבע סיפק את השירות, אך התובעת גילתה כי הנתבע אינו סוכן ביטוח מורשה, כפי שלטענתה הציג עצמו. בשל כך, עתרה התובעת להשבת שכר הטרחה וכן לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ₪, ובסה"כ 22,000 ₪. הנתבע אינו מכחיש כי אינו סוכן ביטוח או יועץ פנסיוני, אך טען כי עבד בסוכנויות ביטוח, ביצע את הפעולות עבור התובעת תחת פיקוח של סוכן מורשה, מעולם לא הציג עצמו כבעל רישיון, אלא כמנהל תיקים בסוכנות. לטענתו, התובעת ידעה על כך וחתמה על הסכם שכר טרחה מול בעל הרישיון, מר דניאל אברמנטו, וכן התשלום הועבר לחשבונו. הנתבע סבור כי זכאי לשכר הטרחה ששולם לו. **2. המסגרת המשפטית וניתוח הלכתי** בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את התביעה בעיקרה, תוך הפחתת שיעור הפיצוי. הנימוקים להכרעה מתבססים על שתי חזיתות עיקריות: אי-כשירות הנתבע לבצע את הפעולות ואי-זכאותו לשכר. **א. הנתבע אינו מורשה לבצע את הפעולות שביצע בכספי הפנסיה של התובעת** * **חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), התשס"ה-2005 ("חוק הייעוץ הפנסיוני"):** * סעיף 2(א) לחוק קובע כי "לא יעסוק אדם בייעוץ פנסיוני, אלא אם כן הוא בעל רישיון יועץ פנסיוני, ובהתאם לתנאי הרישיון". * סעיף 13(א) לחוק קובע כי "ביצוע עסקה לגבי מוצר פנסיוני בעבור לקוח תיעשה רק כחלק מייעוץ פנסיוני או משיווק פנסיוני ובהמשך לו". * בית המשפט קבע כי משיכת כספים מקרן פנסיה מהווה "ביצוע עסקה" כהגדרתה בחוק. לפיכך, פעולה זו מחייבת ייעוץ או שיווק פנסיוני. * הסתמכות על טיוטת חוזר של הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון (05.11.25) נועדה לבאר ולהדגיש כי גם ביצוע משיכת כספים באמצעות בעל רישיון מחייב הליך שיווק או ייעוץ, בירור צרכים ומתן מסמך הנמקה. * הדגש הושם על חשיבות ההגנה על החיסכון הפנסיוני של הציבור, המחייבת פרשנות רחבה למונח "ייעוץ", כפי שעולה מפסיקות קודמות (ת"צ 43569-03-22, אייל צרור נ' נויה פריסיליה ליטבק, והפסיקות המוזכרות שם). * **המסקנה:** בהיעדר רישיון מתאים לנתבע, פעולותיו בכספי הפנסיה של התובעת נעשו בניגוד להוראות חוק הייעוץ הפנסיוני. **ב. הנתבע אינו זכאי לשכר בעבור הפעולות שביצע** * **אי-זכאות לשכר מכוח דין:** כאשר קיימת הסדרה בחוק המחייבת רישוי לעיסוק במקצוע, ונותן השירות אינו עומד בתנאי הרישוי, הוא אינו זכאי לשכר. קבלת שכר במצב כזה תרוקן את הוראות החוק מתוכנן ותאיין את תכליתן. (ע"א 3252/05, יחיאל טרכטנברג נ' אפריקה ישראל מגורים בע"מ - "פס"ד טרכטנברג"). * **"חוזה פסול":** * התקשרות עם נותן שירות הפועל בניגוד לתנאי החוק (כגון היעדר רישוי) מהווה "חוזה פסול" לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, שכן הוא נוגד את תקנת הציבור. חוזה פסול הוא בטל. * גם אם אין הוראה בחוק האוסרת במפורש על קבלת שכר במקרה של אי-עמידה בתנאי "ייחוד המקצוע", מגמת האחדה בפסיקה קובעת כי לא קמה זכאות לשכר. * **הסכם ההתקשרות דה-פקטו:** * בית המשפט קבע כי על אף שההסכם הכתוב היה מול מר אברמנטו, בפועל ההתקשרות נעשתה בין התובעת לנתבע. ראיות לכך נמצאו בהתכתבויות, הקלטות שיחות, וכן בעדותו של אברמנטו עצמו. * העובדה שההסכם נחתם על שם אברמנטו, אשר אינו יועץ פנסיוני אלא "יועץ בתחום הביטוח והפיננסים", מחזקת את הטענה כי הדבר נועד לכסות על היעדר רישוי של הנתבע. * **הטעיה והפרת חובת גילוי:** * סעיף 15 לחוק החוזים קובע כי מי שהתקשר בחוזה עקב הטעיה, רשאי לבטל את החוזה. "הטעיה" כוללת גם אי-גילוי של עובדות שהיה על הצד השני לגלותן לפי דין, נוהג או נסיבות. * הפרת חובת גילוי, כפי שבית המשפט מצא שהתרחשה במקרה זה (הצגת מצג שווא, או לפחות אי-גילוי עובדות מהותיות בנוגע לרישוי), מהווה הטעיה המקימה זכות לביטול ההסכם, גם ללא הוכחת טעות יסודית. * הפרת חובת הגילוי גם מהווה הפרה של סעיף 12 לחוק החוזים (ניהול משא ומתן בתום לב), המזכה את הצד הנפגע בפיצויים. * הנתבע הציג עצמו לכל הפחות באופן שאפשר לתובעת להבין כי הוא בעל רישיון מתאים, דבר שאינו נכון. * **מסקנה:** ההתקשרות בטלה, בין מכח הוראות סעיף 30 לחוק החוזים (חוזה פסול) ובין מכח הוראות סעיף 15 לחוק החוזים (הטעיה). כתוצאה מכך, הנתבע אינו זכאי לשכר ועליו להשיב את הכספים ששולמו לו. **3. פיצויים** * **השבת שכר טרחה:** בית המשפט פסק כי על הנתבע להשיב לתובעת את מלוא שכר הטרחה בסך 2,000 ₪. * **פיצוי בגין עוגמת נפש:** אף שהתובעת דרשה 20,000 ₪, בית המשפט העמיד את הפיצוי הנוסף על סך של 2,000 ₪ בלבד. נימוקי ההפחתה לא פורטו במפורש, אך ניתן להסיק שהם קשורים לעובדה שהתובעת הייתה שבעת רצון מהשירות שניתן בפועל, וכן לאופן התנהלות הנתבע, הכולל ניסיון להטעות. * **הוצאות משפט:** נקבעו הוצאות משפט בסך 800 ₪. **4. סכום כולל** הנתבע חויב בתשלום סך כולל של 4,800 ₪ (2,000 ₪ שכר טרחה + 2,000 ₪ פיצוי + 800 ₪ הוצאות), בתוך 30 יום. **5. חידוש והשלכות הלכתיות** * **איסור "ייחוד מקצוע" כבסיס לאי-זכאות לשכר:** פסק הדין מדגיש את העיקרון המשפטי לפיו כאשר חוק דורש רישוי לעיסוק מסוים, אי-עמידה בדרישה זו מקימה לא רק בטלות של פעולות, אלא גם שלילת זכאות לקבלת תמורה בגינן. זהו עיקרון יסודי המגן על הציבור מפני אנשי מקצוע בלתי מוסמכים. * **"חוזה פסול" ו"הטעיה" כשערי ביטול:** בית המשפט עשה שימוש יעיל בשני מנגנונים משפטיים מרכזיים: "חוזה פסול" (סעיף 30 לחוק החוזים) לביטול ההתקשרות בשל אי-חוקיותה, ו"הטעיה" (סעיף 15 לחוק החוזים) לביטול ההסכם בשל מצג שווא והפרת חובת גילוי. הדבר מדגים את הגמישות של דיני החוזים בהגנה על הצד החלש. * **העסקת "מנהל תיקים" ללא רישיון:** פסק הדין מצביע על הבעייתיות בהצגת תפקידים שאינם דורשים רישוי ("מנהל תיקים") כדי לעקוף את דרישות הרישוי הקבועות בחוק בתחומים רגישים כמו ייעוץ פנסיוני. בית המשפט מבקש להבחין בין הצגת שם תפקיד לבין מהות הפעולות שבוצעו בפועל. * **חובת גילוי נרחבת:** הפסיקה מחזקת את חובת הגילוי המוגברת החלה על גורמים הפועלים בתחומי שירותים פיננסיים, במיוחד כאשר קיימים פערי מידע ומומחיות מובהקים בינם לבין הלקוח. אי-גילוי של היעדר רישיון מהווה הפרה של חובה זו. * **תכלית חוק הייעוץ הפנסיוני:** בית המשפט שוב מדגיש את תכלית החוק - הגנה על החיסכון הפנסיוני של הציבור והבטחת מחייה בכבוד בגיל זקנה - כעיקרון מנחה בפרשנות הוראותיו ובאכיפתן. לסיכום, פסק הדין מבטא גישה מחמירה כלפי גורמים הפועלים בתחום הייעוץ הפנסיוני ללא הרישוי הנדרש, תוך שימוש בכלים משפטיים לביטול התקשרויות בלתי חוקיות ולמתן סעד לנפגעים.