עב"ל 1291/02

תקציר

הכרעת הדין מקבלת את הערעור מן הנימוקים שהציג המערער. הערעור נסוב סביב תביעת המערער לפיצויי תאונה מהמוסד, שנדחתה בשל איחור בהגשה. המוסד לא דחה את טענות המערער כי התביעה הוגשה בתוך פרק הזמן הנדרש, ועל כן רואים את המוסד כמודה בטענות אלה. הנושא המרכזי הוא עיתוי אובדן כושר התפקוד, שהוא אחד התנאים לפיצוי תאונות. ניתן לתארך הפסד זה לניתוח שעבר המערער, אשר היה למעלה משנתיים לאחר האירוע המקרי. החוק קובע כי יש להגיש תביעה בתוך 90 יום מיום התאונה, אך המערער טען כי אובדן כושר התפקוד מנע ממנו להגיש במועד. בית המשפט מקבל טענה זו, בהתחשב בכך שיש לספור את תקופת 90 הימים מיום הניתוח. זאת ועוד, מאחר שהסברו של המערער לתביעה המאוחרת לא הוסתר והוכח, רואים את התביעה כאילו הוגשה בתוך פרק הזמן הנדרש. לפיכך, הערעור מתקבל, והמוסד נדרש לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המערער, לרבות שכר טרחת עורך דין. ההחלטה מתקבלת על סמך הראיות הקיימות והיעדר קשיים בהוכחת הטענה בשל חלוף הזמן.