ת"פ 52576-07-15

תקציר

הנאשמים, יחד עם אדם נוסף, תקפו את המתלונן, הכו אותו ושדדו ממנו את רכושו, לרבות הטלפון, ארנקו וכספו. התקיפה הותירה את הקורבן עם פציעות שהצריכו טיפול רפואי. הראיה העיקרית הייתה עדותו של הקורבן, שזיהה את שני הנאשמים כתוקפים. זיהוי זה נתמך בעדויות של עדי ראייה לתקיפה, שתאמו את התיאורים שמסר הקורבן על הופעתם ולבושם של התוקפים, וכן ברישומי טלפון שהראו קשר בין הנאשמים לקורבן בעת התקיפה. בנוסף, נמצא אצל אחד הנאשמים שטר התואם את תיאורו של שטר שנגנב מהקורבן. שני הנאשמים מסרו הצהרות לא עקביות במשטרה והעידו באופן לא משכנע בבית המשפט, ולא הצליחו להפריך את טענת התביעה. חוסר אמינותם, יחד עם הראיות שהוצגו, הובילו את השופט להרשיע את שניהם בכתב האישום. השופט שיבח את עדות הקורבן על פרטיה ומהימנותה ולא מצא סיבה לפקפק בזיהויו את הנאשמים. השופט גם מתח ביקורת על שני הנאשמים על נטייתם לשקר ועל חוסר החרטה שלהם. בקשת התביעה להארכת מעצרו של הנאשם מס' 1 נענתה, ואילו הנאשם מס' 2 חויב לעבור תסקיר מבחן טרם מתן גזר הדין.