פ"א 4256-03-21

תקציר

הערעור מתייחס לחוקיותו של צו הריסה מינהלי שהוציאה המשיבה, הוועדה המקומית לתכנון ובניה - עירון, כנגד מבנה שהקימה המערערת על חלקת קרקע ביישוב עראבה. המערערת טוענת, בין היתר, כי הצו הוצא שלא כדין, כי הוא מהווה אכיפה בררנית, וכי קיימות ראיות נוספות שיש לבחון המוכיחות כי הוצאת היתר בניה מצויה בהישג יד. לאחר שבחן היטב את הראיות ואת טיעוני הצדדים, לא מצא בית המשפט כל הצדקה באף אחת מטענות המערער. ראשית, נמצא כי הצו הוצא כדין, בהתאם להליכים הנדרשים, לרבות התייעצות עם היועץ המשפטי וקבלת תצהיר המפקח, ביום 9.7.2020 ולא קודם לכן, כנטען על ידי המערערת. שנית, גם טענת האכיפה הבררנית נדחתה, שכן המערערת לא הוכיחה כי למבנים אחרים באזור, שנבנו ללא היתר לאחר תיקון 116 לחוק התכנון והבניה, לא הוצאו צווי הריסה. זאת ועוד, הראיות הנוספות שהגיש המערער לא קבעו כי היתר בניה היה בהישג יד. הראיות התייחסו לתוכנית כוללנית להרחבת היישוב, שאושרה רק להפקדה, וטרם הופקדה או פורסמה ברשומות, ולכן לא יכולה להוות בסיס להוצאת היתר בנייה. הודגש כי אין להכיר בקיומו של אופק תכנוני אלא אם תכנית מפורטת שהופקדה מתייחסת לבנייה למגורים על קרקע המתאימה לבנייה. בנוסף, ציין בית המשפט כי טענות המערער בדבר העוול שנעשה לו על פי התכנית המקורית, והאיחוד והחלוקה שבוצעו מכוחתה, היו צריכות לעלות בהליך משפטי נפרד, ולא במסגרת ביטול צו ההריסה המנהלי. לבסוף, בית המשפט לא מצא פגם בהליך בו נקט המשיב וקיבל את החלטת בית משפט קמא, ועל כן הערעור נדחה. עם זאת, ניתנה למערער ארכה של 60 יום להכין ולתכנן את צעדיו בטרם יבוצע צו ההריסה.